"ביקשנו מהרב לבדוק אם בסמינר הרווקים יש בחורים מתאימים. הוא המליץ לנו על שבע ברכות"

הסיפור של ליאת ודן הוא לא סיפור קסום על בחור ובחורה שנפגשו במהירות באתר באופן פלאי. זהו סיפור מסוג אחר – מהסוג שמוכיח שאף פעם אסור להתייאש.

"כבר הייתי רשומה באתר 'שבע ברכות' במשך שנה או שנתיים", מספרת לי ליאת, "ויצרתי קשרים עם בחורים, אבל שום דבר לא התאים ולא התקדם. בשלב מסוים התייאשתי כבר מהאתר. כמה אפשר לנסות במקום אחד ולא להצליח? כבר חשבתי ברצינות לסגור את הכרטיס".

בחורף שעבר נערך סמינר "ערכים" לרווקות בטבריה, ובמקביל נערך גם סמינר לרווקים בנתניה. ליאת השתתפה בסמינר לרווקות, ופגשה בו את הרב זמיר כהן. רק חודשים רבים לאחר מכן תגלה ליאת שבאותו זמן שבו שהתה בסמינר בטבריה, שהה דן בסמינר המקביל לרווקים בנתניה.

הרב זמיר כהן הרצה בסמינר, ולאחר מכן מיהר לצאת מן המקום כדי להגיע להרצאה גם בסמינר הרווקים. לפני שיצא, הוא התנצל על כך שאין לו אפשרות להמתין ולענות לשאלות, אך הזמין את הנשים בסמינר להתקשר אל המזכיר שלו, כדי שיוכל לענות לשאלות בדרכו לנתניה.

ליאת התקשרה. "אמרתי לרב שאני כבר כמעט בת 30, ושיחד איתי יש כאן עוד חברה. שתינו רווקות, שתינו משכילות ושתינו נמצאות בתשובה כבר כמה שנים, ולא מצליחות למצוא זיווג. בקשתי ממנו לבדוק, אולי בסמינר הרווקים יש בחורים ברמה שלנו, שיתאימו לנו? הרב המליץ לנו להירשם לאתר. גם כשסיפרתי לו שאני כבר רשומה באתר, ולא פוגשת בו גברים שמתאימים לי, הוא המליץ לי להישאר בו, ולנסות עוד. ההמלצה הזו של הרב גרמה לי לתת לאתר עוד צ'אנס".

הצ'אנס הזה היה ארוך מאד. 10 חודשים נוספים המשיכה ליאת להיות רשומה באתר, ללא תוצאות. רק באזור החגים הגיעה הפנייה מדן, מי שיהפוך להיות בעלה.

"דן היה באומן בראש השנה. הוא כבר היה אז בן 33, והוא התפלל שם מאד למצוא את זיווגו. בצאת החג, כשהוא חזר לארץ, הוא נכנס לאתר, ומצא את הכרטיס שלי. התחלנו להתכתב ולשוחח בטלפון בין ראש השנה לסוכות".

באופן מדהים, אותו סמינר לרווקים היה גם המקום שבו החלה דרכו של דן באתר: כאשר הרב זמיר המליץ לרווקים להירשם אל האתר, החליט דן לקבל את ההמלצה.

איפה נגור?

בין הדברים שהיו חשובים לליאת במיוחד בחיפוש אחר הזיווג שלה, היה גמישות במקום המגורים. ליאת גרה באזור הדרום, ומסיבות שונות ידעה שאינה יכולה לעזוב את מקום מגוריה, ולכן חיפשה בחור שיהיה מוכן לעבור לאזור. "כשראיתי את הכרטיס של דן, ראיתי שכל הנתונים שהוא כתב מתאימים לי", אומרת ליאת. גם המראה שלו מצא חן בעיני. היתה רק בעיה אחת – הוא גר בצפון... אבל הוא כתב בכרטיס שהוא גמיש מבחינת מקום מגורים, כך שהחלטתי לנסות.

"קבענו לדבר כמה שיחות ארוכות בטלפון לפני שניפגש, כי מדובר באמת במרחק גדול, והיה חבל להטריח אותו או אותי לנסיעה ארוכה בשביל משהו שלא יצא לפועל. אבל אחרי כמה שיחות, כשראינו שהקשר מתאים לשנינו, נפגשנו. דן הגיע לעיר המגורים שלי, ונפגשנו פגישה שהיתה שוות ערך לשתי פגישות – היא נמשכה 6 שעות... בפגישה הזו סיפרתי לו שאינני יכולה לעזוב את מקום המגורים שלי. וכאן הגיע הקונפליקט: גם הוא אמר שאינו יכול לעזוב את אזור הצפון, בגלל בעיה אישית כלשהי. מצד שני, היה ברור לשנינו שאם לא הבעיה של המגורים – אנחנו רוצים להתחתן. החיבור בינינו היה מהיר וחזק, והחלטנו לשאול שאלת רב, כדי לראות מה לעשות עם מקום המגורים".

עד שיכלו לשוחח עם הרב של דן ולהגיע להסכמה, חלפו שבועיים וחצי נוספים, במהלכם המשיכו דן וליאת להיפגש וגם לשוחח בטלפון. לאחר שבועיים וחצי, בשיחה עם הרב, הם הגיעו להסכמה: בשנה הראשונה יגור הזוג בצפון, ולאחר שנה יחזרו יחד לאזור הדרום.

בתוך זמן קצר נערכו האירוסין, והחתונה, לאחר מספר שינויים, נקבעה לסוף חודש שבט. החתונה נערכה בצפון, כחתונה חרדית בהפרדה מלאה, ומכיוון שדן הוא דמות מוכרת באזור, החתונה היתה גם גדולה במיוחד – 1000 איש הוזמנו אליה!

כיום, דן וליאת נשואים כבר 4 חודשים, וכבר מצפים לילד ראשון. כשאני שואלת את ליאת מה תרצה לומר לרווקים שעדיין ממתינים, היא אומרת בלי היסוס: "לא להתייאש. דן ואני שנינו אנשים נאים, שנינו מצליחים, כל אחד בתחום שלו, והרבה זמן לא מצאנו את הזיווג שלנו. היינו שנינו על סף ייאוש, אבל לא באמת צריך להתייאש. גם בגיל מבוגר, כשנראה שיותר קשה למצוא את בן הזוג המתאים, צריך לעשות כל השתדלות שאפשר. בסוף זה מגיע".