"חששתי מהסטיגמה, אבל למי אכפת – בסוף זכיתי": גם רבקה ומשה הכירו בשבע ברכות

לצוות האתר "שבע ברכות",

רצינו להודות לכם ולבורא עולם על שזיכה אותנו להאמין בכלי הזה ולהשתמש בו.

גם אני וגם בעלי חיפשנו הרבה זמן, יחסית. שנינו היינו רשומים באתר, אבל אני הייתי בו בעיקר כדי לצאת ידי חובה, וגם כאשר חיפשתי שם מועמד שיכול להתאים – זה הסתיים בהתכתבות באתר ותו-לא.

ערב אחד חזרתי מדייט נוסף, מתסכל, שלא יצא ממנו כלום. בחור ששוב מכרים הכירו לי כי לדעתם זה ממש מתאים, אבל כמו השאר, גם זה לא התאים. הרגשתי שאף אחד לא באמת מבין מה אני מחפשת.

הגעתי הביתה בלילה, אחרי נסיעה מתסכלת וארוכה. ישבתי ודיברתי עם הקב"ה. הבנתי שאחרים לא מבינים אותי ואת מה שאני מחפשת, ורק אני אצליח אולי לבחור להיפגש עם הסגנונות שיכולים להתאים לי.

עם כל החשש מסטיגמה של אתרים ושזה לנואשים (ככה אומרים. אכן חששתי מהסטיגמה, אבל למי אכפת, בסוף זכיתי...), אמרתי לה' שעכשיו אני עושה את ההשתדלות שלי. אני נכנסת לאתר, אבל באמת כדי למצוא, ולא כדי להוסיף פז"מ להשתדלויות שלי.

אמרתי לה' שהראשון שאדבר איתו וייראה לי בסגנון שלי – אני הולכת להיפגש אתו. אמרתי שאני סומכת על ה' בלב שלם שהוא ילווה אותי, כי הוא בסך הכל רוצה את טובתי. אמרתי גם שהמטרה שלי היא להקים בית בישראל בקדושה וטהרה.

ישבתי בנחת על המחשב, נכנסתי לאתר, והופ – הודעה ממשה בעלי. עדיין לא ידעתי שהוא בעלי...

דיברנו וראיתי שיש סגנון קל שיכול להתאים. קבענו להיפגש (וזו באמת היתה השתדלות מצדי, לצאת עם מישהו מהאינטרנט).

נפגשנו, וכבר בדייט השני הבנו שזה זה. תוך חודש התארסנו, ואחרי חודשיים זכינו להתחתן.

אז תודה לכם, ולקב"ה שנתן לנו את הכוחות ואת הסבלנות לחכות זה לזו ולהאמין שזה יקרה.

ב"ה, יום יום.