ביטל את הקפאת הכרטיס – ומצא את האבידה

לפניכם מכתב תודה שהתקבל לאחרונה בתיבת המייל של צוות שבע ברכות:

"בשבח והודיה לבורא עולם וכמובן גם לכם - צוות שבע ברכות היקר, אני שמחה לספר שמצאתי את שאהבה נפשי באתר. לפני קרוב לשבעה חודשים, נכנסתי לאתר למרות שהייתי סקפטית לחלוטין. מתחילת דרכי בתשובה לא האמנתי בכל הטכנולוגיה האינטרנטית, שלא נדבר על שידוכין דרך האינטרנט, ודווקא אני, הלא מאמינה, מצאתי את עצמי פותחת כרטיס, בלי תמונה. מבין כל הבחורים שפנו אליי מצאתי את זיווגי, ומכאן הכל זרם, בצניעות כמובן, לכיוון חתונה... בלי תמונה (פגישה עיוורת, כמו שאומרים), קיבלנו הכוונה של הרב יורם אברג'יל והרב ברדא... 

"הדבר הראשון שחשבתי זה לבוא ולהודות לכם - הכרת הטוב, אבל התעכבנו מכל מיני סיבות... בעלי ואני ממש מעריכים את עבודת הקודש שאתם עושים, וכשאנחנו חושבים על החסד שהקב"ה עשה עמנו - אנחנו חושבים עליכם. הייתם שליחים נאמנים להקמת ביתנו, אשריכם ואשרי חלקכם. יהי רצון שה' יתברך יזכה אתכם להמשיך את פועלכם, והרבה יקימו בתים בישראל בקדושה ובטהרה. ויהי רצון הקב"ה ישלם שכרכם הטוב.

נשמח לעזור לאתר בכל דרך אפשרית"

אהרון, 24, סטודנט לחינוך גופני אשר התחזק לפני שנתיים, לא האמין שדווקא באתר 'שבע ברכות' תימצא לו החצי השני, לה חיכה כל ימי חייו.

אהרון גדל במשפחה מסורתית מאזור הדרום. למד במסגרות חינוך חילוניות ופקד את בית הכנסת מדי פעם, בשבתות או חגים, כנהוג במשפחתו.

עם השנים, כאשר התבגר והחל להתמודד עם שאלות קיומיות כגון 'מי אני ומדוע אני חי', מצא עצמו  מתעמת עם האמת שלו שעד כה חי רק את חציה. "תמיד הייתה בי אמונה שיש אלוקים ותמיד ידעתי שיום יבוא ואצטרך להתמודד עם ההחלטה לכאן או לכאן. בגיל 22 זה קרה. החלטתי ללכת עם דרך התורה והמצוות עד הסוף, בלי פקפוק ובלי שאלות, כאשר הרבה מתהליך ההתחזקות שלי נתון לרבני ארגון הידברות, להם הייתי מאזין בדרך קבע".

הגר, 24, אשר הגיעה ממשפחה זהה באופייה לזו של בעלה, החלה את תהליך ההתחזקות שלה חמש שנים קודם לכן, הודות לסמינר לבעלות תשובה, שבו השתתפה. מיד אחרי הסמינר, מצאה הגר את עצמה לומדת ומתחזקת במדרשיה לבעלות תשובה. לאחר חמש שנים מלוות באכזבות רבות מן השידוכים שעברה במדרשיה, החליטה הגר לנסות את אתר 'שבע ברכות', עליו שמעה מחברה.

האם ניסיתם גם באתרים אחרים?

"האמת היא שלא. שנינו היינו למודי ניסיון מתהליך השידוכים, כך שלא ממש ששנו לעשות את הצעד הזה, שמבחינתנו גבל במאמץ שהיה אז מעבר לכוחותינו. כיום אני מבין שהייתה סיבה לשאלה מדוע לא ניסינו באתרים אחרים, והתשובה היא שדווקא אתר 'שבע ברכות' מבית הידברות, זכה להיות השליח בשביל שנינו".

במשך השנתיים בהן התחזק, נפגש אהרון עם עשרות בנות, דרך שדכניות וחברי משפחה. משראה שהשידוך המיוחל מתמהמה, פתח כרטיס ב'שבע ברכות', אך 'התייאש' עד מהרה כהגדרתו והקפיא את הכרטיס למשך מספר חודשים. "הסיבה שהקפאתי את הכרטיס היא שלא הייתה לי סבלנות לחכות מספר שעות עד שהמסר שלי יעבור את אישור צוות האתר, כי זה היה נראה לי תהליך מסורבל מדי. כמובן שמאוחר יותר הסתבר שטעיתי – דרך זו תאמה בדיוק לצרכיה של אשתי הגר, שמבין כל הבנות שנפגשתי איתן דרך האתר היא היחידה שהתעקשה לא להראות לי תמונה, דבר שמשך אותי אליה אלפי מונים".

הוא בחר בה מהרבה סיבות, אך העיקרית שבהן היא השקפתה המיוחדת ועקרונותיה הנדירים.

הגר היא הבחורה השלישית בלבד, מבין הבחורות איתן נפגש אהרון, מאתר 'שבע ברכות' והיא בבחינת ה'פעמיים כי טוב' בעבורו.

לא חששת להיפגש עם בחורה שלא ראית כיצד היא נראית?

"לא. כמובן שהיו מספר דברים מאד עקרוניים בעבורי. אבל אחרי שצלחנו אותם - אני לא יודע איך להסביר את זה -אך באופן שבו התכתבנו הרגשתי שהיא תהיה לטעמי. אני זוכר שהפגישה הראשונה הייתה די זורמת, למרות המבוכה ההתחלתית. ובסופה, אני בהחלט יכול להעיד שהיא השאירה לי טעם של עוד. רציתי לשמוע עוד ממנה, וזה כשלעצמו היה סימן מאוד טוב בעבורי".

הצעת הנישואין לא הייתה 'מפוצצת' לטעמו של אהרון. מרגע ההכרות עד לחתונתם שנערכה בדרום באוגוסט האחרון, עברו חמישה חודשים. הוא ידע שהיא מחכה שיציע, והוא שאל בפשטות של ילד תמים 'את רוצה להתחתן אתי?', וכך הם הלכו לסגור אולם ולחפש שמלה, "בלי יותר מדי דיבורים וקשקושים".

מהי עצתך לרווקים שחווים כעת את תהליך השידוכים?

"לכל רווק או רווקה יש מעין לחץ לא מוסבר להתחתן. כל אחד חושב שזה מה שימתן אותו מהסערות הרגשיות שאותן הוא חווה. זה נכון חלקית, אך אני לא חושב שצריך לתלות בזה הכל. מוכרחים להבין שיש דברים שהם מעבר להשגתנו ובינתנו, ויש דברים שחייבים לעבור, למרות שלא מבינים למה.

"הכי חשוב זה להתאזר באמונה ולבחון כל הצעה ברוגע ובשלווה. ואם אין פערים מנטליים והשקפתיים גדולים מדי ויש משיכה בסיסית - אסור לדחות. אדם שרוצה למצוא חסרונות באחר ימצא אותם בקלות, אך המחיר, פעמים רבות, הוא להישאר לבד, והשאלה היא האם זה שווה...".