בזכות הפשרה מאתר שידוכים אחר - יעלי התחתנה דרך "שבע ברכות"...

וואוו.. כמה פוסטים של הכרויות מסתובבים בפייס ובכלל. פוסטים של בחורות (זה מה שבעיקר ראיתי) שמחפשות את האחד שלהן. ווואלה? מכירה זוג אחד מתוק מתוק שהכיר דרך הדבר הזה, אז בטח שלא שוללת. אבל לא חושבת שזו הדרך היחידה, אז אם את כזו שלא מסוגלת לשים את עצמך ולצעוק "אני רווקה, תנסו לעזור לי למצוא את האחד שלי" זה ממש ממש בסדר. אני הכרתי את בעלי באתר ההכרויות "שבע ברכות" אתר נפלא וחינמי שמתמקד בחוזרים בתשובה (זה מה שאני חיפשתי) ועם כל הכרת הטוב לאתר המתוק הזה, אני בטוחה שיש אתרי הכרויות נוספים ובעיקר דרכים רבות ואחרות להכיר.

מעניין לציין שסיפור ההכרות של בעלי ושלי התחיל מהודעה באתר, אחרי שכבר חשבתי שאין סיכוי להכיר באתרים. אחרי שהקפאתי והפשרתי את הכרטיס אינספור פעמים במהלך שנות רווקותי. כשכבר הייתי משוכנעת שלי זה כבר לא יקרה דרך אתרים, עם ההצע המטורף של בחורות ובחורים, שגרם גם לי להתבלבל, ולא להתמקד בדברים החשובים, כי איך אפשר? כשעל חיפוש פשוט את מגיעה לכ- 1,000 תוצאות, אז ברור שאת הבחורים ללא תמונות סיננתי במהירות, ואז אתה מתחיל להתפס על כל הכותרות הבאמת לא חשובות כמו: נראות ברמת הדקות (הוא חייך עקום בתמונה, מה פיתום הוא מצטלם עם ילד? למה הוא לא מחייך? הוא מחייך יותר מדי ועוד כהנה וכהנה) עיסוק, השכלה, כל הפרמטרים שאנחנו נאחזים בהם כאילו שהם יקבעו לנו את היכולת לחיות טוב או להנות משיח מעניין עם הבחור/ ה שמולנו.

אז היו אלף סיבות למה שזה לא יקרה דווקא בדרך הזו, ושוב הייתי באחת ההקפאות העמוקות שלי, ואז קיבלתי הודעה מאתר הכרויות אחר שהייתי מנויה בו, אבל תהיתי.. איך אני מקבלת הודעה, אם כרטיסי מוקפא? ואז אני רואה הודעה מהאתר, שכיוון שחלפה חצי שנה מההקפאה, כרטיסי הופשר אוטומטית. אוקי, אמרתי לעצמי, אם הבורא רומז לי שהגיע הזמן להפשיר, בוא נפשיר גם את "השבע", וכך היה.
הפעם לא נעצרתי לקחת הפסקה כשדייט לא היה מוצלח וכשל. הסכמתי להרבה הצעות שבעבר לא הסכמתי להן, ובעיקר, הרגשתי שהבורא מכניס אותי לקצב התאוששות שיא "נופל וקם, נופל וקם".

ואז.. הוא פנה אלי באתר.. אני חושבת שזה היה שבועיים מאז ההפשרה.
הוא שלח הודעה חמודה, שגרמה לי לרצות לתהות על קנקנו.
אח"כ הוא התקשר, והייתה לנו אי הבנה שבה הוא חשב שאני אתקשר ואני חיכיתי שדווקא הוא.
וגם היה הקטע שכמעט ביטלתי את הדייט הראשון, כי הוא התעכב בהגעה אלי במוצ"ש שקבענו..
אבל לא ביטלתי..
כי ככה הבורא רצה.

ואחרי שהסכמתי להסיר את כל הקשקושים מסביב, יכולתי באמת לפגוש אותו, נשמה מיוחדת שהבורא רצה שאפגוש, ויכולתי לפספס את זה, בגלל כל מיני גינונים ושטויות..

אבל כשזה זה, זה זה.. צריך תפילה ואמונה וגם קצת ענווה, ולהסכים לקבל את המתנות של הבורא, ולהגיד עליהן תודה, גם כשהן עדיין עטופות.
כי כשאומרים תודה על מתנה עטופה, מגלים שקיבלת זוג גרביים במתנה, שלא הזמנת, וגם לבורא מתחשק לתת עוד..

רווקות אהובות שלי, אין דרך אחת נכונה להכיר את האחד שלכן, אפשר דרך פוסט ויראלי בפייס, אפשר באתר הכרויות, אפשר בקבוצות שידוך, אפשר בדייט בארומה (זה היה הקפה הראשון בו ישבנו..) ואפשר גם בתור לשטיפת רכב. שמרו על ראש פתוח ופשוט תזרמו קצת עם מה שהבורא נותן.
הוא רק מחכה לתת, תנו לו לתת.