"לא פרסמתי את תמונתי ב’שבע ברכות’, וזה בדיוק מה שהוביל אותי לחתונה"

רחלי, רק בת 20, לא חשבה לרגע שתגיע ל"שבע ברכות". הביקורות ששמעה על האתר, והחשש מפני מפגש עם אנשים לא רצויים, בהחלט הרחיקו אותה ממנו. אלא שמנגד, עמדו במחשבתה שלושה זוגות מאושרים שנפגשו דרך "שבע ברכות", כאלה שהיא הכירה אישית, ומידי פעם גם עלתה בראשה המחשבה שמא כדאי לנסות בכל זאת, כי הרי אי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה. "בסופו של דבר פתחתי כרטיס באתר, אבל שוב עלו החששות וסגרתי אותו. בפעם השניה גם פתחתי וסגרתי, ורק בשלישית אזרתי אומץ להמשיך ולנסות", היא אומרת. "אמרתי לעצמי שאם זה מה שה' יחליט, אז אמצא את הבעל שלי ב'שבע ברכות', והיה ברור לי שכפי שאני מחפשת את השידוך שלי בדרכים אחרות, גם כאן אני רק עושה השתדלות".

אלא שגם אחרי ההחלטה להיעזר באתר, נקטה רחלי בצעדים זהירים. "לא כל אחד יכול היה לראות את הפרופיל שלי, אלא רק מי שאישרתי לו זאת. היה ברור לי שבדרך הזו אולי אקבל פחות פניות, אבל הצניעות והפרטיות שלי עדיין היו חשובות לי מאוד. מה שלא יכולתי אז לדעת, הוא שדווקא כך אגיע לחתונה". 

זמן לא רב אחר כך, שלח לה דוד הודעה. "בהתחלה, כשדוד קלט שאי אפשר לראות את תמונתי, הוא חשב לעצמו שכרטיס כזה לא בא בחשבון, אלא שאז הוא הלך להתבודדות, ובה החליט שאם אין לי תמונה, זה כנראה מעיד על צניעות. דוד בחר לשלוח לי הודעה דווקא מהסיבה הזו, ומהר מאד אחרי ששלח אותה – הוא סגר את הכרטיס שלו באתר, כל זאת יומיים בלבד אחרי שפתח אותו".

משם החלו שיחות יומיומיות בלתי פוסקות. "בהתחלה היתה בינינו התכתבות ארוכה באתר, כי לא הייתי מוכנה לתת את מספר הטלפון שלי לפני שאדע מול מי אני עומדת", אומרת רחלי. "אחר כך היו הרבה שיחות בטלפון, ועוד בירורים מסביב, ורק אחרי כל זה נפגשנו, כשהלב כבר הרגיש שהכיוון הוא לחתונה".

"התפללתי הרבה לבורא עולם שיעזור לי, והאמנתי שהוא יכול לשלוח את הזיווג שלי בכל דרך אפשרית", מסיימת רחלי. "כך, למרות שאמרו לי לא להיכנס ל'שבע ברכות', דווקא שם מצאתי את הזיווג שלי. אני רוצה להודות לכם על ההשקעה ועל כך שעזרתם כבר לכל כך הרבה זוגות, ובעיקר - על עבודת הקודש שאתם עושים, וממשיכים לעשות".