"חששנו שלא ירקדו לנו בחתונה"

זה קרה באור לכ"א בסיוון. בצעד נרגש, ויחד עם השיר "נשמת כל חי", נכנסו נרגשים שגיא ושושנה לוי תחת החופה באולמי ה´גאלרי פאלאס´ בחולון. שניהם לא ידעו את נפשם מרוב שמחה ובעיניים כלות הביטו בכל הנוכחים סביבם, לא מאמינים איך אף שהחליטו לחזור בתשובה, כל בני המשפחה והחברים החילונים הגיעו כדי לשמח ולכבד אותם. לכאורה - עוד בית בישראל מוקם, עוד שמחה שתפנה את מקומה לבאה בתור שתיערך בלילה שלמחרת. אבל האמת? זר לא יבין את הנדודים שקדמו למפגש בין שתי הנשמות האלה, לפני שזכו לרגע הנכסף והנעלה הזה.

שגיא לוי, 40, מחולון, גדל בבית חילוני, ועד לשש השנים האחרונות, מלבד עבודתו כמעצב אתרים, נהג לעשות את מה שהוא הכי אהב - לתקלט. בעיקר בפסטיבלים שמחים והומי אדם, כמו הבומבמלה. הכל היה טוב, ´הכל זורם אחי´, כמו שכולם מסביב היו אומרים. יום אחד, בעודו הולך לתומו ברחוב, עצרו את שגיא מסיונרים נוצריים, ובסיומה של שיחה ידידותית, בה חשבו שמצאו להם טרף קל להתהדר בו - נתנו המיסיונרים לשגיא את הספר ´הברית החדשה´, וביקשו ממנו לקרוא בו בכובד ראש. שגיא שמח מאוד על המחווה... כבר זמן מה שהוא מחפש משמעות עמוקה לחיים שלו, ונדמה לו שעכשיו הוא כבר בדרך לשם מתמיד. קצת אחרי המפגש, יצא לו לבקר איזו דודה, שחזרה בתשובה לפני לא מעט זמן, ולהראות לה את הספר בהתלהבות. משזו לא הגיבה בהתלהבות לה ציפה, שגיא הפך נבוך לעומתה. "היא הסתכלה עליי", הוא נזכר, "ואמרה לי: ´לפני שאתה משקיע זמן על לקרוא את הברית החדשה, אתה לא חושב שכדאי שתקרא קודם את הברית ´הישנה´? קח, תקרא תנ"ך, ותשמע את הדיסק הזה, ואז נדבר. הדיסק הזה הפך לי את החיים ולכן אני לא אשכח אותו. קראו לו ´האושר והשמחה בחיים´, של הרב זמיר כהן. איך שהתחלתי לשמוע אותו ´התמגנטתי´. שמעתי אותו כמה פעמים ואפילו חיפשתי אותו באינטרנט אחר כך".

בהרצאה נחשף שגיא למחקר ייחודי שנערך בידי פרופסור יפני, שעשה ניסוי על מים שבירכו עליהם, לעומת מים שלא ברכו עליהם, והוכיח את כוחה של הברכה היהודית. קצת לאחר מכן, הוקרן בטלוויזיה סרט שנקרא ´מה אנחנו יודעים על החיים?´, וגם שם, למרבה הפלא, שגיא פגש באותו הפרופסור, מסביר את אותו המחקר בדיוק. "אז הבנתי ששום דבר הוא לא סתם", הוא מסביר. עם הזמן המשיך לעקוב תדיר אחר ההרצאות באתר, של הרב זמיר ושל רבנים שונים נוספים, ולאט לאט הרגיש איך הוא משתנה. "השיעורים האלה מאוד עזרו לי בעבודת המידות שלי, ואפילו בחינוך ילדים. באותה תקופה הייתי מלמד ילדים לנגן על תופים, ולא תמיד זה הלך בקלות, ואחרי ששמעתי באתר סדרה של הרצאות על חינוך ילדים - זה עזר לי להגיע איתם בקלות למשמעת מתוך אהבה, והשיעורים השתנו לבלי היכר. בהמשך, התחלתי להניח תפילין כל יום, ממש שתי דקות ביום, רק לשים ולהוריד, אפילו בלי טלית ובלי חולצה (צוחק). שבת זה כבר היה קצת יותר מורכב בשבילי. זה לקח לי ארבע שנים לשמור שבת, בתחילה, שנתיים רצוף נהגתי רק לעשות קבלת שבת, ואז לצאת עם חברים לבלות. אבל בשלב כלשהו, אחרי שהצלחתי לשמור ארבע שבתות רצוף - השבת תפסה אותי לחלוטין".  משם, הדרך, עם כל הקשיים, כבר היתה קצרה יותר. במהלך ההתחזקות, התוודע שגיא לפרויקט השידוכים של הידברות, שלימים הפך לאתר ´שבע ברכות´, ושם נחשף לכרטיס של שושנה...

שושנה קפני, 33, מקרית ביאליק, התחילה את ההתחזקות שלה כבר כשהיתה בת 17.5, בכיתה י"א. "האמת היא שלא באתי מבית לגמרי חילוני", היא מסבירה, "גדלתי בבית מסורתי עם קידוש בשבת וחגים, ומהבית הייתי מאוד מחוברת. אבל הסביבה שלי היתה מאוד חילונית ומאוד השפיעה עליי. מה גם שהייתי מאוד מרדנית ולכן לא הייתי דתיה. אבל בכיתה י"א, כל השאלות המהותיות של החיים התחילו להעסיק אותי ובגדול. פתאום שאלתי את עצמי: ´רגע, מה אנחנו עושים כאן? מה המשמעות של החיים האלה בכלל?´ ולשמחתי היתה לי עוד חברה טובה שעברה איתי ביחד את התהליך הזה של החיפוש, ולימים גם חזרה איתי בתשובה. בהמשך עשיתי שירות לאומי באיזה בי"ס לחינוך מיוחד, שהיה דתי, והמנהלת שבו, היתה מין דמות מפתח בתהליך התשובה שלי, כי היא היתה אישה מאוד דומיננטית, מלאת תורה ומשמעות ולמדתי ממנה המון. היו לנו גם המון הרצאות עם הרב של בית הספר, שחיזקו אותי מאוד וגם תלמידים מתקשים שחנכתי, שהייתי צריכה ללמד אותם גמרא, ותוך כדי שלימדתי אותם, בעצם למדתי בעצמי והעמקתי את הידע שלי ונחשפתי לעומק מדהים של יהדות שלא הכרתי". בהמשך, ועד היום בעצם, שושנה בחרה להכות שורשים דווקא בקרב החברה החילונית, על אף היותה דתיה. "אבל כדמות משפיעה", היא מסבירה, "אני חושבת שהרבה אנשים צמאים לדעת ולקבל ממי שבאמת יודע, ולכן מתוך בחירה בחרתי להיות יותר עם אנשים שלא דתיים ולקרב אותם". בהמשך נחשפה אף היא לערוץ הידברות, בעקבות אהבתה הגדולה של אמה לערוץ. "נחשפתי לרב זמיר כהן, ואז לספרים שלו, ובכלל לכל העולם הזה של תורה ומדע, וממש נשביתי, וזה מאוד חיזק וסיקרן אותי".

אחרי התחזקות מתמשכת של שניהם, נרשמה גם שושנה באתר ´שבע ברכות´, ומכאן כל השאר היסטוריה - השניים התכתבו במשך תקופה ארוכה, בהמשך ניהלו שיחת טלפון ראשונה של כמה שעות טובות ("שמעתי שנפלו טילים לא רחוק מחולון ומהפחד שקרה לשגיא משהו הייתי חייבת להתקשר"), במהלכה נדהמו לגלות כמה הם דומים וכמה כיף להם לשוחח בטלפון. וקצת אחר כך, שבועיים לפני חנוכה, כבר נפגשו. "בפגישה הראשונה, איך שראינו זה את זה, פשוט לא הפסקנו לצחוק כמה דקות טובות", נזכרת שושנה. "מהר מאוד היתה שם גם תחושה של שייכות, כאילו אנחנו מכירים כבר מאיפשהו ושייכים זה לזה". המחשבות על חתונה לא איחרו לבוא, ובט"ו בשבט כבר התארסו. מפאת המרחק, הם היו נפגשים כל יום רביעי, וגם החתונה שלהם התקיימה לבסוף ביום רביעי, בחודש סיוון כאמור.

היום בני הזוג מתגוררים בחולון, כששגיא עובד בתור מפתח תוכנות ואפליקציות לתלמידים ולילדים, ושושנה עובדת כסגנית מנהל בחברה. ואחרי הדרך שכל אחד מהם עבר, יש להם גם כמה טיפים עבורכם:

"אחד הפחדים שלנו לקראת החתונה", מתאר שגיא, "היה שלא ירקדו בחתונה שלנו, כי עשינו את הריקודים בהפרדה, ורוב החברים שלנו הם בכלל חילוניים. אבל ב"ה היתה כזאת שמחה שזה היה מדהים! , דבר נוסף שאני רוצה לומר מהניסיון שלי, הוא שבהתחזקות אפשר להתחיל ממשהו קטן ולסמוך על הקב"ה שאם באמת רוצים- הוא יקדם את זה, כנגד כל הסיכויים, גם אם זה לא נראה ככה. כל מעשה יוצר תולדה חדשה בעולם. ולא להתעצב על מה שמאבדים עצמנו, ועל מה שמקריבים- כי באים דברים אחרים במקום, מדהימים הרבה יותר!"

ושושנה, רוצה להעביר לסיום מסר לכל הרווקות המתייאשות באשר הן: "אני רוצה לומר לכן שאל תתייאשו. תצאו לפגישות, תנסו, תבדקו, גם אם משהו לא נראה מתאים למשל מצד מגורים או חיצוניות, תתנו צ´אנס, תבדקו. ולגבי האתר "שבע ברכות", אני חייבת להגיד שמה שהכי הקסים אותי, היא הצניעות שלו, שאין בהרבה אתרים, שברוב המקרים אתה קודם כל מכיר את האדם שעומד מולך, ורק אחר כך רואה את התמונה שלו. זה מדהים. תודה רבה".