תרומה, תפילה וחתונה

חני, 33, מירושלים, התגרשה לפני שמונה שנים. היא מגיעה מבית חרדי, ומוגדרת בפי כל כ"בחורה טובה מבית טוב". למרות זאת, היא מייצגת בעיה נפוצה לדאבון הלב, של בנות שמגיעות לגילאים די מאוחרים ולמרות זאת עדיין לא מוצאות את המיועד שלהן. במקרה שלה, אינסוף פגישות עם בחורים שלא התאימו, כבר הצמידו לה בעיני שדכניות רבות תדמית של בררנית, וחיבלו בסיכוי שלה למצוא את המיועד. אך המהפך אירע, בסופו של דבר.

"בבוקר חורפי אחד", היא מתארת, "ישבתי במשרד, כששלג לא מפסיק לרדת בחוץ. הייתי ממש על סף ייאוש. אחד הדברים שהובילו אותי לכך, מלבד החיפושים והפגישות עם מועמדים רבים כל כך, נעוץ בכך שהתחלתי לקבל שוב את אותן הצעות של בחורים שכבר נפגשתי איתם בעבר, מה שסימל לי בצורה הכי ברורה, שכבר נפגשתי עם כל כך הרבה, עד כדי כך שלשדכנים כבר כמעט ולא נותר מה להציע עבורי. בייאושי כי רב, החלטתי לחפש שדכניות חדשות, כאלה שלא פניתי אליהן בעבר, כדי לנסות את מזלי אצלן, אבל בדיוק אז עלה לי בראש המשפט זורע צדקות - מצמיח ישועות. כאילו משום מקום, אבל בעצם משמיים, בהשגחה פרטית. נורא התרגשתי וחזרתי על המשפט מספר פעמים, ומיד שיניתי את החלטתי: במקום לחפש מספרים של שדכניות, נכנסתי לאתר של הידברות ומילאתי טופס לתרומה, בתפילה חרישית, שבזכות הוראת הקבע הזו אזכה למצוא כבר את מושב הקבע שלי, עם הזיווג האמיתי שלי משמיים".

כאשר חזרה לחני טלפנית מהידברות להודות לה על תרומתה, היא ציינה בפניה ששמה יועבר לברכה מפי הרב זמיר כהן, וכן שיתפללו עליה 40 יום בכותל לישועה. חני ביקשה מהטלפנית לעדכן אותה מתי בדיוק יחלו ארבעים הימים הללו. כעבור מספר ימים חזרה אליה אותה טלפנית והודיעה שהיום מתחילים להתפלל עבורה. חני הייתה נרגשת ביותר, והוסיפה אף תפילות משלה.

ובאותו הזמן, רק במקום אחר בארץ, אמו של משה, 37, גרוש אף הוא שמונה שנים, החליטה לרשום אותו בשבע ברכות, אתר השידוכים לדתיים של ארגון הידברות. בתחילה, משה די הביע את התנגדותו לכך כיוון שהפריע לו להכיר מועמדות פוטנציאליות דווקא דרך האינטרנט, אולם הוא החליט להיענות לבקשת אמו, ונרשם לאתר באמצעות חבר.

חני היתה רשומה אף היא במאגר שבע ברכות, אולם בתקופה האחרונה צמצמה את הכניסה שלה לאתר, מפאת אותן המחשבות שעברו בראשו של משה: האינטרנט הוא לא בדיוק המקום שבו היית מצפה למצוא מועמד תורני רציני, בעל יראת שמיים, כדי להקים איתו בית אמיתי של תורה. אולם, מספר ימים מאוחר יותר, אחרי שחני התבשרה שהתחילו להתפלל עבורה בכותל - היא החליטה לנסות שוב את מזלה באתר. כך נתקלה בכרטיסו האישי של משה, והעבירה אליו פניה. חברו של משה, שקיבל את הפניה עבורו, דאג לחבר בין השניים, וכעבור מספר ימים הם כבר שוחחו שיחה ראשונה, לא לפני שגם כאן נתקלו במניעות שונות. "באתר הופעתי בשם בדוי", מסבירה חני, "וכשמשה התקשר אליי השיחה הגיעה לתא הקולי, שם הוא שמע בתא הקולי שמדובר בבחורה עם שם אחר. הוא הבין שכנראה טעה במספר, ולכן החליט שלא להשאיר הודעה וכמעט ירד מהעניין. אבל אז חזרתי אליו והסברתי את פשר העניין".

בהמשך החליטו השניים להיפגש, אולם לוח הזמנים העמוס של השניים לא אפשר להם להיפגש כל כך מהר, וחני, שהתרשמה לטובה מהשיחות, החליטה להמתין. "הפגישה הראשונה בינינו היתה ממש טובה. הייתה מציאת חן וראיתי בו הרבה ממה שחיפשתי - אמת, יראת שמיים ופשטות. למעשה, אפשר לומר שכבר בפגישה השלישית שנינו ידענו שזה זה בוודאות, אחרי אינסוף חיפושים מתמשכים מצד שנינו".

בהמשך ביקר כל אחד מבני הזוג אצל משפחת הצד השני, ומכאן בעצם כל השאר היסטוריה רוויית השגחה פרטית. לקראת סוף היום הארבעים מאז תחילת התפילות בכותל, בפגישה החמישית שלהם, הציע משה לחני נישואים. "מה שמחזק בעיני את הקשר שבין התרומה שלי להידברות לעניין הישועה שלי", מסבירה חני, "הוא שאחרי שהכרתי את המשפחה שלו נוכחתי לדעת שאני לא היחידה שעשתה הוראת קבע להידברות, אלא גם אחותו וגם משה בעצמו, ובעצם נוצר כאן משולש בל יינתק של חסד, שאני בטוחה שהייתה לו השפעה רבה על מהלך העניינים, ברוך ה".

היום, בני הזוג, שנישאו לפני כחודש, בז בסיוון, מתגוררים בירושלים, ומאושרים עד מעל הגג. החתונה, שאומנם מהווה פתיחה של פרק ב בעבור כל אחד מהם, הייתה מרגשת ומפוארת בדיוק כמו חתונה ראשונה. "זה בוודאי לא קל לפתוח פרק ב בחיים, ויש המון מניעות. לי היו למשל המון בלבולים וספקות בין האירוסין לחתונה, לא דווקא בקשר למשה, אלא יותר מהפחד מהדרך החדשה", מודה חני, "אבל האמונה נותנת המון כוח שזה הצעד הכי נכון, שזה באמת רצון ה ממני".

ועוד נקודה מרגשת: תאמינו או לא, אבל אחרי שבני הזוג נישאו, באחד הימים אמה של חני עשתה קצת סדר בבית, ותוך כדי כך מצאה קלסר מיוחד, בו נהגה לרשום את פרטי ההצעות שקיבלה משדכניות עבור בתה. תוך כדי עלעול נוסטלגי, היא נדהמה לגלות את הפרטים של משה, שמסתבר שכבר הוצע לחני לפני מספר שנים על ידי שדכנית מסוימת, אולם בזמנו חני לא חשבה שזה יתאים, וויתרה על ההצעה. "מבחינתי המקרה הזה לימד אותי כמה צריך להיות גמיש בשידוכים ולא לפסול כל כך מהר, כי אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה תבוא הישועה", מסכמת חני. "מצד שני, זה נכון שיכולנו להיפגש כבר לפני שנתיים, אבל הרבה שלוחים לו למקום, וגם לכל דבר יש את הזמן שלו. כנראה שאז עוד לא היינו מספיק בנויים לזה, אז ה בנה את כל אחד מאיתנו עוד קצת, כדי שבסוף, כשהישועה תגיע ונכיר אחד את השני - זה יהיה הכי מתוק שאפשר".

לסיום מסכמת חני ומבקשת לחזק באמונה את כל מי שעדיין מצפה לישועה שלו: "צריך להאמין ולבטוח בקב"ה שהוא תמיד רוצה בטובתנו ושאנחנו בידיים הטובות שלו. צריך לדעת גם ברגעים קשים, שהמתנה מתוך אמונה היא מתוקה, כי אתה גם חי בידיעה ברורה שזה יבוא ושה לא שוכח אותך, וגם מצוי מבפנים רוב הזמן בנחת ואין לחץ בלב והמצב רוח לא יורד. לכן צריך להשתדל להיות בשמחה ולנצל את

התקופה הזו, ולנסות לעבור אותה בטוב. לדעת שעד שאנחנו נפגשים - שנינו מתבשלים כדי להיות הכי טובים שאפשר אחד עבור השני כשניפגש, ושבינתיים כל התפילות שלנו הן הזדמנות חד פעמית. ככל שמתפללים הרבה זה משדרג, והתפילות הן בסך הכל דבר שנאסף ומשפר את שתקבלי. והכי חשוב- תתנו גם אתם צדקה, אל תשכחו שזורע צדקות בסופו של דבר מצמיח ישועות".