"אחותי נפגשה איתו ואמרה לי: ’זה שלך’"

מתקשים להאמין שניסים אכן מתרחשים? כדאי שתקראו את הסיפור הבא:

בתחילה פנה ירון באתר שבע ברכות, בכלל אל אחותה של אורין, שהייתה אף היא רשומה בו. הם אפילו שוחחו ונפגשו אך האחות סירבה להיפגש שוב, ותחת זאת הרימה טלפון בהול אל אורין ואמרה לה: "נפגשתי היום עם מישהו שאת חייבת לצאת איתו. הוא הזיווג שלך". אורין סירבה בתוקף ולא קיבלה את ההצעה, אך מסובב הסיבות לא וויתר, במיוחד לשניים בעלי אמונה גדולה שכזו, ובסופו של דבר, זיכה אותם להכיר בדרך אחרת ולבוא בברית הנישואין. איך אומרים אצלנו? "מה ששלך – שלך".

"נפלתי מצוק וניצלתי"

אורין, 40, גדלה בבית מסורתי ואף התחנכה במסגרות דתיות, עד הגיעה לתיכון – או אז התוודעה לעולם 'האחר' ובחרה לעבור לתיכון חילוני. בסיומו, התגייסה לצבא ושירתה כשרטטת מבצעים בחיל שריון, וכשהשתחררה מהצבא, עברה לגור בתל אביב . כעבור מספר חודשים - החליטה לטוס להודו, ולטייל לבד. "ארזתי פקלאות, נפרדתי מהמשפחה", היא משחזרת, "ויצאתי למסע שאמור היה להימשך חודשים ארוכים, אך נקטע באיבו בעקבות תאונה שעברתי, והכריח אותי לשוב ארצה אחרי חודש וחצי של טיול בלבד".

איך התרחשה התאונה?

"באותה תקופה הייתי טיפוס מאוד עצמאי ומאוד אמיץ", היא מתארת. "כך שלהודו טסתי לגמרי לבד, וגם נהגתי לטייל לבד. ברור שהיום לא הייתי עושה את זה, אך לאותה תקופה זה התאים. התגוררתי אז בבקתה קטנה באמצע שומקום ביער, וממנה נהגתי לצאת לטייל לבדי. לא תמיד וידאתי קודם מבחינה בטיחותית שזה מסלול בטוח, וכך קרה שבאחד הטיולים שלי, נפלתי מצוק בגובה של כמה מטרים טובים(!). לצערי, כשזה קרה לא נראתה אף נפש חיה במקום, ושכבתי שם כמה שעות כשאני מחוסרת הכרה. כשהתעוררתי, מתפתלת מכאבים וזועקת לה' לישועה - הצלחתי פתאום לראות את אורותיו המנצנצים של אופנוע שעבר 'במקרה' במקום. וכך, בנס גדול – עם מעט הכוחות שנשארו בי – הזזתי את ידי באיטיות, כדי לסמן לו את מצוקתי". רוכב האופנוע הזעיק עזרה, וכעבור זמן קצר פונתה אורין בריקשה (כלי רכב הודי – ש.כ) למה שהזכיר מרפאה חובבנית יותר מאשר בית חולים מקצועי ומתקדם.

נרות שבת, גם בהודו

לאחר תקופה של טיפולי סרק בבית החולים ההודי, הבינה אורין שהיא צריכה לחזור לארץ, אך את 'הטיפול' שקיבלה מההודים – לא תשכח לעולם. "טיפול שהכאיב לי פי כמה, ממה שהפצעים היבשים הכאיבו", היא מתארת. אולם לא עבר זמן רב מאז שחזרה לארץ, וההחלטה לשוב להודו - גמלה שוב בליבה.

מדוע לחזור למקום שבו חווית חוויה כל כך איומה?

"כי הרגשתי שעדיין לא סיימתי את המסע שלי", היא מחייכת. "אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל זה אמיתי. במסע השני, שארך חצי שנה, כבר זכיתי להכיר אנשים מעניינים, שבזכותם נחשפתי לכל מה שקשור לרפואה טבעונית, פרחי באך, רפלקסולוגיה וכדומה. כל כך התחברתי לזה, שכשחזרתי לארץ - נרשמתי ללימודים בתחום הזה, ובו אני עוסקת עד היום".

כמי שספגה מקטנות מושגים של תפילה ואמונה, גם כשניהלה אורין אורח חיים חילוני למהדרין, לא שכחה את ערכי בית אבא, את אמה הצדקת ע"ה שנפטרה לפני שנתיים מסרטן, ואת הערכים הנפלאים שהנחילה לה בחייה. "לזכותה של אימא ע"ה ייאמר, שהיא מעולם לא כפתה עלינו את דרכה, ורק היום, אחרי כברת הדרך שעשיתי, אני מבינה את המטען הערכי והרוחני שהיא הורישה לי", היא מתארת. חלק מהמטען הזה, שעליו אורין מדברת, הוא הדלקת נרות שבת בקביעות מדי שבת, במשך התקופה בה שהתה בהודו - בלי הנחות. "כשהייתי מניחה את נרות השבת שלי על אדן חלון רעוע מעץ, ההודים היו נזעקים: 'מאדאם, דונט דו איט, וורי דאנג'רס', ('אל תעשי את זה, זה מסוכן' – ש.כ). אבל הייתי חייבת. זה מה שהחזיק אותי במסע הזה - התפילות והבכיות לה', מול נרות השבת".

כעבור חצי שנה, כששבה אורין ארצה מהמסע השני שלה בהודו, היא נרשמה ללימודים. בתחילה היה נדמה שהנה, האושר כבר בהישג ידה – החיים מתחילים להסתדר, בדמות עבודה, לימודים וחברים. לכאורה, חייה שטו על מי מנוחות, אולם עמוק בפנים היא ידעה, שספינת האושר שלה עוגנת בחוף אחד בלבד, ושמו - יהדות. "הגעתי למצב ששום דבר לא מרגש אותי יותר", היא משחזרת, "בשלב מסוים כל הזמן הייתי מדברת על כך שאני רוצה לחזור ולשמור שבת. האמונה לא נעלמה לגמרי מחיי – הרי במשך עשרים שנה, בכל יום, אני קוראת תהילים ומתפללת על הזיווג שלי. אבל החזרה בפועל לא הייתה דבר של מה בכך".

האחות שנפגשה איתו הפצירה: "הוא הזיווג שלך"

שלט קטן ברח' בוגרשוב בו התגוררה אורין, הוא זה שפילס לה את הדרך חזרה אל שמירת התורה והמצוות. "בנות יקרות", הכריז השלט, "אם חיפשתן בהודו ולא מצאתן – כאן תמצאו". בעקבות השלט, הגיעה אורין לשיעורי יהדות במדרשיה אקסטרנית לבעלות תשובה בתל אביב, ועם הזמן, נחשפה להרצאות הידברות. "זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני באמת, אבל באמת, מאושרת. זה מה שהנשמה ביקשה כל הזמן".

במהלך ארבע השנים מאז התחזקותה הרוחנית, נפגשה אורין עם עשרות בחורים, אך אף אחד מהם לא הצליח לפתוח את סגור ליבה. חוץ מאחד. ירון וקנין, 41, מעצב פנים מנתניה שהתחזק כבר בגיל 28 וניסה לחזר אחר אבידתו. כמו אורין, גם ירון ניסה את מזלו בדרכים מדרכים שונות, ונרשם באתרי הכרויות למיניהם - אך בחל בחוסר הסדר והמקצועיות שזיהה בהם, לדבריו, ולבסוף החליט לנסות להכיר דרך אתר שבע ברכות – שנראה לו מסודר ורציני יותר.

מי פנה למי?

הם מביטים זה בזה כמי שממתיק סוד ולבסוף אומרת אורין בחיוך: "זה בסדר שאגיד לה שהתחלת עם אחותי"?, ירון מאשר. "אחותי רשומה גם כן באתר שבע ברכות, מתארת אורין, "ובתחילה ירון פנה דווקא אליה. הם דיברו ביניהם ונפגשו, אבל זה לא התאים. מיד אחרי הפגישה, היא צלצלה אליי והציעה את השידוך. מאחר ובדיוק סיימתי קשר אחר, לא התחשק לי להיכנס שוב לקשר וסירבתי. אבל להפתעתי, אחותי לא הרפתה ואמרה לי במילים האלה: "תקשיבי לי טוב – זה שלך". אבל גם אז, לא השתכנעתי. אמרתי לה שתעזוב אותי ושאין לי כוח לאף אחד עכשיו".

היא עזבה. אך ירון – לא עזב. יומיים אחרי כן, מבלי לדעת שמדובר באחות של מי שנפגש עימה יומיים לפני, פנה אליה ירון מעצמו. אז כבר הבינה שאין טעם להתעקש, במיוחד לאור העובדה שכרטיסו דווקא דיבר אליה. היא החליטה לנסות. "כבר בשיחה הראשונה שלנו הרגשנו חיבור נפלא", מספרת אורין וירון מהנהן לאות הסכמה, "קבענו להיפגש עוד באותו שבוע וברוך ה', הפגישה הראשונה לא אכזבה, והשאירה טעם של עוד. מעניין לציין שלפני הפגישה הראשונה, שלח לי ירון הודעת טקסט וכתב בה: 'זה היום עשה ה' – נגילה ונשמחה בו', כאילו קיבל איזו נבואה קטנה על מה שהולך להתרחש ביננו".

הצעת נישואין מול נרות השבת

"מה שמפליא יותר הוא, שכבר בסוף הפגישה הראשונה נפלט לי: 'טוב, אז אנחנו הולכים מחר לרבנות?'", מספר ירון. "אני לא יודע מאיפה זה בא לי, הרגשתי שיש שם משהו חזק, בשורה מסוג אחר שמחכה להישמע באוזניי".

"חשוב לי להוסיף בעניין הזה", אומרת אורין, "שהרבה חברות שאלו אותי אחרי החתונה אם הרגשתי ש'זה זה' והתשובה היא: בפירוש כן. אי אפשר להסביר את זה, אבל הנשמה מרגישה במה ששייך לה. היא פשוט יודעת. רק צריך להתפלל לה' שיעזור לך לזכות בזה. מניסיוני "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו  בא מ ת ! (רצון יראיו יעשה ואת ש ו ו ע ת ם ישמע ויושיעם)". באמת זה אומר, להאמין בכל מאודנו שבזכות תפילות שנעשות מעומק הלב, ובאמונה שלמה שאין עוד מלבדו שום כוח בעולם - נראה את הישועה".

"נכון מאד". מחזק ירון את דברי אשתו. "הרגשתי שאני מובל משמיים לצעד הזה, כאילו כיסו לי את העיניים ואמרו לי 'תלך'. כשזה הזיווג שלך, השכל שלך נזרק ומה שאתה מקבל זה סיעתא דשמיא נטו".

כשהיה ברור שהכיוון הוא חתונה, הזמינה אמא של ירון את אורין לעשות שבת אצלם בבית. "בערב שבת, מול נרות השבת", היא מתארת בהתרגשות, "כיסיתי את העיניים לברכה והתפללתי. פתאום, שמעתי את ירון אומר לי: 'תמשיכי לברך'. לא הבנתי למה הוא מתכוון, והמשכתי לעצום עיניים, אחוזת דבקות בתפילה. לא תיארתי לעצמי שכשאפתח אותן, אראה אותו עומד מולי ביחד עם משפחתו ושלט קטן בידיו: 'התנשאי לי?', התרגשתי מאוד".

התשובה של אורין הייתה ברורה, וחודשיים אחר כך, בכ"ג באדר, נישאו ירון ואורין ברוב פאר והדר, באולמי 'שירת הים', ברמת פולג. המסר שלהם למי שעדיין לא מאמין שהזיווג שלו קיים, הוא להתחזק בתפילה ובדיבור עם ה' במילים שלנו. כי אחרי הכל - אין לך אדם שאין לו שעה. ומהי שעה? ראשי תיבות: שאו עיניכם השמיימה.