"אדם שזולגות לו דמעות כשכואב לך – איתו תתחתני"

רונית וניסים יצאו אז כבר תקופה. באחת הפגישות שלהם, ישבו השניים בבית קפה קטן, כשברגע מסוים פנה ניסים לרונית ואמר: "אני רוצה להתחתן איתך. איך זה נהוג אצלכם?". רונית מצידה, הסבירה לו שעליו לבקש את ידה, ממש כמו פעם, מאחיה ומאימה. מהר מאוד האחים של רונית קיימו עם ניסים 'שיחת גברים' – במהלכה הזמינו אותו לבית הוריהם, דיברו איתו ותהו על קנקנו לעומק, ועוד באותו הערב קיבל הלה את ברכתם ואת ברכת אימה של רונית להינשא לה. זמן קצר מאוחר יותר אף נישאו השניים. עד כאן, לכאורה, נראה שמדובר בעוד סיפור מרגש של זוג הבא בברית הנישואין וזוכה להקים בית בישראל. אולם האמת במקרה הזה, היא אחרת מרוב הסיפורים. הסוף השמח של הסיפור, לא מעיד כהוא זה על כל הקשיים והדמעות שקדמו לו, עד שמצאו השניים אחד את השנייה.

"כשאסף נהרג – חטפתי את סטירת חיי"

רונית דבוש, 46, עובדת הוראה בעלת תואר שני בחינוך ממושב זיתן הסמוך ללוד, לא תיארה לעצמה שיבוא יום בו ייסגר מעגל בחייה והיא תזכה לממש את רצונו של אביה ז"ל, שנפטר לפני כשנה וחצי, ולהתחתן בשנית. דבוש גדלה במשפחה דתית המקפידה על מצווה קלה כבחמורה. בת בין 16 ילדים, להורים שעלו ארצה מטריפולי. אביה ז"ל היה ממקימי בית הכנסת לעולי לוב במושב מגוריהם ואף שימש בו במשך שנים רבות כחזן. היא התחנכה במוסד ממלכתי דתי עד הגיעה לתיכון, שם סיגלה לעצמה סגנון חיים חילוני. כשהייתה בת 17 נישאה לראשונה, והביאה לעולם ארבעה ילדים.

ניצני ההתחזקות הרוחנית שלה החלו לבצבץ לפני כ-13 שנים, כאשר סעדה את אביה לאחר שעבר ניתוח בריאות. את הנדר שנדרה והחסד שנעשה לה בזכותו לא תשכח רונית לעולם. "כהרגלי בקודש, באחד מערבי השבתות בהן נהגתי לבקר את אבא", היא משחזרת, "לקחתי את האוטו ונסעתי אליו. באותה שבת, אבא הרגיש לא טוב. כל כך חששתי שמצבו הידרדר, עד שנדרתי נדר שאם מצבו יוטב - אפסיק לנסוע בשבת. ברוך ה', תפילתי נענתה וכך למעשה התחלתי לשמור שבת".

לדאבון הלב, חצי שנה בלבד לאחר הנדר שנדרה - נהרג אחיה הצעיר של דבוש, אסף, בתאונת דרכים קטלנית והוא בן 22 בלבד. "כשאסף נהרג", נזכרת דבוש בכאב, "חטפתי את סטירת חיי, כי היה ביננו קשר מאוד טוב. זה קרה ביום שבת בשעה שש בבוקר, ופה היה הניסיון הכי גדול שלי בשמירת שבת - קיבלתי טלפון ששבר אותי. אחותי הייתה על הקו וסיפרה לי בזעזוע שאסף נהרג, שאחיי ואבי בבית הכנסת, ושאמי עדיין לא יודעת מזה כלום. הדבר הראשון שעשיתי באותו רגע הוא לצאת החוצה בסערה ולהתחיל לרוץ מלוד, שם התגוררתי בזמנו, לכיוון המושב של הוריי. רצתי ורצתי בלי לעצור, ותוך 20 דקות גמאתי מרחק של שעה בקצב הליכה רגיל".

שני חורים בלב - קרבו שתי בנות ליהדות

שמונה חודשים בלבד לאחר פטירת אחיה, נולדה בת הזקונים שלה, הודיה. לדבריה של דבוש, הצער על איבוד האח היה כל כך גדול עד שנטל ממנה את הרצון לחיות, אך עם הזמן היא התחזקה, וכשחשה מספיק יציבות נפשית - החליטה להתגרש. "פתאום מצאתי עצמי אם חד הורית לארבעה ילדים. זה לא היה קל, אך ניסיתי לחיות את חיי בשמחה, עד כמה שאפשר. היה חשוב לי שילדיי יגדלו בשמחה - גם אם הייתי בטוחה שהשמחה נלקחה ממני. עם הזמן גיליתי שהחיים הרבה יותר חזקים מהכל, ושזה אפשרי לשמוח, גם אחרי שחווים שכול של אנשים יקרים ואהובים. המשכתי לשמור שבת והתחזקתי יותר בקיום המצוות, אך לא כפיתי את דרכי על ילדיי.

"הודיה שלי נולדה עם מום של שני חורים בלב, דבר שסיכן את חייה מאוד. כשהייתה בת ארבע וחצי החליטו הרופאים שיש לנתח אותה. אז, החליטו שתי הבנות הגדולות שלי, שהיום ברוך ה' כבר נשואות ומנהלות אורח חיים חרדי לכל דבר, לנדור נדר. הם נשבעו שאם הודיה תצא מהניתוח בשלום ובריאותה תשתפר - הם יפסיקו לנסוע בשבת, וכך היה. במשך הזמן, התחזק גם הבן שלי בזכותן ונכנס לישיבת 'מחנה ישראל' בירושלים והיום ברוך ה', הוא אברך נשוי הלומד לרבנות".

איך שמעת על אתר שבע ברכות?

"בזכות בתי הגדולה ואמי, שנהגו לצפות בערוץ הידברות באופן קבוע ומעריצות את הרב זמיר כהן. לאחר גירושיי, במשך שנים, אבא מאוד רצה שאתחתן ואחיה בצורה כשרה. יום אחד, ישבתי עם אמא בביתה וצפינו יחד בערוץ הידברות, ופתאום ראינו את הפרסומת על אתר שבע ברכות. מיד אמרתי לאמי 'איזה רעיון מצוין. אני נרשמת'. להבדיל מאתרים אחרים בהם הייתי רשומה, ובהם נאלצתי שוב ושוב להסביר למיועדים מדוע אני דתייה ששומרת נגיעה, באתר שבע ברכות בכלל לא הייתי צריכה להתעסק עם זה. מאוד אהבתי את הדרך הצנועה של האתר, אז נרשמתי".

"אמא – זה זה!"

את השיחה עם ניסים סייג, 46, גרוש ואב לילדים בוגרים, סוכן נדל"ן בהכשרתו - יזמה רונית בעצמה. כשהתקשר, המשפט הראשון שאמרה לו הוא שאין לה זמן למשחקים ושהיא רוצה להקים בית יהודי כשר. הוא הסכים והם נפגשו.

"ניסים ואני הכרנו בשנת האבל על אבי, בתקופה של עשרת ימי תשובה", משחזרת דבוש, "ונפגשנו ערב לפני יום כיפור. הדייט עם ניסים היה שונה מכל מי שהכרתי לפניו – בעבר יצאתי עם אנשים מאוד עשירים, אבל הם היו עסוקים מדי בלהיות עשירים, כך שכסף לא היה קריטריון בשבילי. כבר בפגישה הראשונה שלנו, הרגשתי כל כך נוח בחברתו עד שהרשיתי לעצמי לפתוח בפניו את סגור ליבי ובדמעות סיפרתי לו על הפטירה של אבי. יכולת ההקשבה וההכלה שלו, נטעו בי את הרצון להמשיך את הקשר. סוף סוף ראיתי לפניי אדם שבאמת מתעניין בי ובמה שאני מרגישה וחשבתי לעצמי: אדם שזולגות לו דמעות כשכואב לך, שיביא לך פרח מהגינה גם אם אין לו שקל עליו – עם הבנאדם הזה תתחתני".

מה הרגשת במהלך הפגישות?

"כשחזרתי הביתה בסוף הערב, בתי שאלה אותי איך היה. סיפרתי לה שהרגשתי בנוח לדבר עם ניסים על הכל, סיפרתי לה על מילים שאמר כדי לנחם אותי, ותגובתה הייתה: 'אמא  - זה זה!, הדברים הקטנים זה מה שעושה את האדם'".

במהלך חודש של הכרות אינטנסיבית בה נפגש ניסים עם ילדיה ומשפחתה של דבוש, נתנו לה ילדיה את אישורם, "אמא, הוא נראה בחור טוב, תמשיכי", אמרו לה. "הילדים היו המסננים שלי. כשהם אמרו משהו, ידעתי שזה אמיתי וללא נגיעות. כשראיתי שהחיבור של ניסים עם ילדיי הוא הדדי, ולאט לאט הוא גם קנה את ליבם של אימי ואחיי, הבנתי שניסים זה אדם שלא מוצאים בכל יום. במהלך תקופת האבל על אבי, ראיתי כיצד הוא מתמודד עם מצבים מסוימים, כיצד הוא עובד על המידות שלו, כיצד הוא מנתב את הרגישות שלו למקום של הבנה ונתינה, וזה פשוט קסם לי. ככל שהעמקתי להכיר את האישיות של ניסים - כך רציתי יותר ויותר להתחתן איתו".

בא' בניסן, נישאו ניסים ורונית, בטקס משפחתי וצנוע, בבית הכנסת שבנה אביה זכרונו לברכה. "לבשתי חצאית וחולצה בצבע לבן", מתארת רונית בהתרגשות, "ולאחר החופה, הרבנית שמה לי כיסוי ראש בצבע לבן. זה היה מעמד מאוד מרגש וסגירת מעגל שאין כדוגמתה, כי החופה הייתה בדיוק במקום בו אבא, עליו השלום, נהג להתפלל". לסיום, מבקשת רונית לתת עצה מתוך ניסיון החיים שלה, לכל מי שעדיין מחפשת את הזיווג שלה, "מי שידע להיות עצוב כשאת עצובה ושמח כשאת שמחה – איתו כדאי להתחתן".