פתחו פרק ב’ והפכו להורים לתשעה ילדים

מי שהיה בזוגיות קלוקלת, שבה מעורבים ילדים מכיר היטב את התחושה: ההורים סובלים והילדים סובלים. אלא שהדילמות של זוג כזה, שמחליט לפתוח פרק ב', הן קשות מנשוא: מה יהיה על הילדים, איך הם יגדלו בלי אחד ההורים? מאיזו דמות חלופית הם ישאבו דוגמא אישית? ואילו בני הזוג שבעל כורחם נדרשים להשתלב שוב בחוג השידוכים וההיכרויות – איך הם יצליחו למצוא חן שוב?

אכן, לא קל, אבל איזה מזל שיש לנו את הקב"ה? "הוא סידר לנו את הכול", מחייכת תהילה (42) שפגשה את בעלה, יצחק באתר שבע ברכות. "את הכרטיס שלי בשבע ברכות פתחתי שבועיים לאחר שקיבלתי גט, אבל זה היה די 'בטעות'. חברה שידעה את כל מה שעברתי ורצתה שאתחתן שוב, אילצה אותי לכתוב את המילה 'שידוך' בגוגל. כתבתי ואתר הידברות היה הראשון שעלה. אבל למי היה ראש לזה? בכלל תכננתי לסגור את הכרטיס כמה ימים אחרי כן".

למה היא בכל זאת השאירה אותו? כי במבט מעמיק על האתר והבחורים שנמצאים בו, הבינה שמדובר בקונספט ייחודי וצנוע. כמו כן, התחוור לה שהגיעו כמה הצעות מעניינות שחבל לפסוח עליהן, ביניהן זו של יצחק. שאר ההצעות נפלו בשלב כזה או אחר. "מכיוון שהייתה לי כוונה לסגור את הכרטיס, לא ראיתי לנכון לציין בו פרטים חשובים אודותיי – כמו תמונתי, מצב משפחתי וכדומה. לכן, כשיצחק פנה אליי - הוא היה בטוח שאני רווקה. מדהים לציין שאפילו עוד לפני שנפגשנו, כבר בהתכתבות הראשונית, כשסיפרתי לו את האמת, הוא בחר להישאר. הוא רק הכין אותי לכך שאם ה' ירצה ונתחתן, אהפוך להיות אם לתשעה ילדים: חמישה שלי, וארבעה שלו מנישואיו הקודמים".

כעבור שלושה ימים מרגע ההיכרות הם נפגשו. "אחרי לא מעט צער שנגרם לילדים, לא האמנתי שיבוא יום והלב שלי באמת ייפתח לבטוח בגבר אחר. בפגישה הראשונה, ישבתי מול יצחק ומשהו פנימי זעק לי שמה שאני רואה בו – זה בעצם ההשתקפות של עצמי. זו הייתה הנקודה שבה הרגשתי בצורה מאוד חזקה, שהוא הולך להיות בעלי. שהוא הזיווג האמיתי שלי". ואכן, לאחר מספר פגישות נוספות, ובהחלטה משותפת של שניהם – באו תהילה ויצחק בברית הנישואין בשעה טובה ומוצלחת.

"כשמגיע הזיווג האמיתי, שוכחים את כל הקשיים"

תהילה נולדה בהודו ועלתה ארצה יחד עם משפחתה כשהייתה בת 14. ההתאקלמות הייתה לא קלה, אבל עם הזמן היא למדה את השפה והשתלבה בחברה הישראלית. כשהגיעה לתיכון היא נהגה לטוס להודו פעמיים בשנה, כדי להשלים שם את מבחני הבגרות שלה. "מאחר ששפת האם שלי היא הודית ואנגלית, היה לי הרבה יותר קל להיבחן בשפות הללו מאשר בעברית", היא מסבירה. בגיל 20 התקבלה לעבודה בשגרירות ההודית בתל אביב, ומאז ניהלה אורח חיים חילוני לחלוטין.

אלא שלפני 15 שנה, בעת ביקור אקראי בבני ברק - חל המפנה החד בחייה. "התבוננתי ב'דוסים' האלה שהיו רחוקים כל כך מהעולם שהכרתי, ולא הבנתי מה אני רואה. אבל פתאום הרגשתי תחושה כל כך עילאית של קדושה, העיניים שלי נפתחו והצלחתי לראות באור קצת שונה, את האנשים הללו שכל כך פחדתי מפניהם. דווקא שם, בפעם הראשונה בחיי שביקרתי בעיר חרדית – פתאום נכנס בי רצון להכיר את הבורא.

"אני זוכרת שנכנסתי לחנות תשמישי קדושה כדי לקנות ספר תהילים, ואף לא אחד העיר לי, ולו חצי דבר, על חוסר הצניעות שלי. גם אם היו אומרים, ודאי שהייתי מכבדת ומבינה. אבל לא אמרו, ואני זוכרת שזה ממש הדהים ושימח אותי. לאחר מכן, ההתחזקות הרוחנית שלי כבר הייתה מובנת מאליה – ב"ה קיבלתי סיעתא דשמיא גדולה, ולא נזקקתי ליותר מדי הוכחות".

מסר לקוראים שנמצאים אחרי פרק א' ולפני פרק ב'?

"לפני הכול חשוב לי לציין שעשיתי מסירות נפש מאוד גדולה להציל את חיי הנישואין הקודמים שלי. לא רציתי שהילדים יסבלו, והייתי 'נעולה' על עשיית שלום בית. לאורך כל הדרך הייתה לי תקווה שהדברים יסתדרו ביננו.

"כשזה לא הלך הבנתי שזה כבר רצון ה', וזה לא משהו שלי הייתה שליטה בו. אין ספק שעברנו הרבה קשיים, אבל כשפוגשים את האמיתי והנכון ומרגישים שזה נועד להיות בינינו, פשוט שוכחים את הכול. אדם צריך ללכת עם אמונה פשוטה בה' ולהתפלל על כל מה שהוא צריך, על כל מה שכואב וחסר לו. חוץ מזה, ה' כבר עושה את הכול, ומתכנן את הישועה שלנו בצורה מושלמת".