"ה’ לא מוגבל, אנחנו אלה שמוגבלים": מרים ציפורה נישאה בגיל 35 דרך שבע ברכות

במשך שבע שנים ניסתה מרים ציפורה הייקליס להתחקות אחר זיווגה – אך נדמה שלו היה את כל הזמן שבעולם, עד שהגיע עד אליה בגיל 40, בתום עשר שנות חיפוש אחר הצלע החסרה שלו. ולמרות שהתמהמה, הייקליס החליטה לא לבזבז את הדקות היקרות, בזמן שהיא ממתינה לו.

היא נרשמה ללימודי עבודה סוציאלית, וסיימה את התואר בהצטיינות - בד בבד עם פגישות השידוכים, אליהן יצאה ללא הפוגה. "יום אחד, נכנסתי לאתר הידברות כדי לדלות פרטים על כנס שנערך בפתח תקווה, ושם ראיתי קישור לאתר שבע ברכות - הכרויות לדתיים", היא משחזרת איך הכל התחיל. "למרות שאני לא ממש בקטע של הכרויות באינטרנט, החלטתי לתת לזה צ'אנס".

עוד באותו יום פתחה כרטיס, ושלחה, בין היתר, פניה לרונן גביש מפתח תקווה. "זה היה ביום רביעי. למחרת הוא כבר חזר אליי עם פרטי ההתקשרות שלו. דיברנו שיחה אחת בטלפון, ובמוצאי שבת נפגשנו".

ואיך הרגשת?

"היו קצת חששות לפני הפגישה, אבל סך הכל - הפגישה עברה על מי מנוחות. אפילו גילינו שאנחנו שכנים. הייתה שיחה טובה, ונשיאת חן. ובגדול, היה ברור שנרצה להיפגש שוב".

גם למרים ציפורה וגם לרונן, מדובר בפרק ב' של חייהם. משכך, הם ידעו מי יכול להתאים להם, ומי לגמרי לא, אבל החששות נותרו בעינן. "לא הייתי מסוגלת להגדיר מה בדיוק אני מחפשת, בצורה ברורה. אבל החלטתי להאמין, וכל הזמן שיננתי לעצמי שאני הולכת למצוא את האחד שלי – לא יודעת איך, איפה ומתי. אבל זה יקרה. האמנתי בזה בכל ליבי".

לדבריה, זו הייתה בחירה מושכלת לחלוטין, והיא ידעה שלמרות כל מה שעברה - היא חייבת להיאחז באמונה שלה בכל כוחה. "רק בזכות זה הצלחתי לעמוד בניסיון הקשה, של המתנה ארוכה לזיווגי – שכללה בין היתר את הקושי של ביטול חתונה".

ביטול חתונה? אני מזדעקת, והיא מתנדבת להסביר: "זה היה לפני שלוש שנים. הכרתי בחור שהייתי בטוחה שהוא הולך להפוך לבעלי, אבל אחרי שסגרנו אולם, שמלה, תקליטן ועוד – הכל התפוצץ והתבטל, שבוע לפני החתונה".

איך עברת את זה?

"הקושי הכי גדול היה לראות את האכזבה של ההורים שלי, וכמובן ההפסד הכלכלי שהיה כרוך בזה. הכי ריגש אותי שכשהלכנו לבטל את האולם, בעל האולם חייך אליי ואמר: 'מה ששילמת – לא הלך לאיבוד. מי יודע? אולי תוך שישה חודשים תמצאי מישהו אחר, ותחזרי אלינו'. המשפט הזה ממש עודד אותי, ולמרות שעברו שלוש שנים מאז הביטול, ולא חצי שנה – היום אני מבינה שזה היה רק עניין של בשלות. אם היו פעמים שנפלתי למקום של חוסר אמונה ולא חשבתי שהיום הזה יבוא אי פעם – היום אני מאמינה שבעצם הכל היה מוכן בשבילי, הרבה לפני שאני התחלתי לתכנן משהו".

איך הרמת את עצמך מהמקומות האלה, של הנפילה והייאוש?

"ההתחזקות היומיומית בשמחה. החלטתי שלא משנה מה קורה, אני חיה את החיים שלי לפי מה שה' מחליט, כי התפקיד שלי הוא לא להתחתן – אלא לעבוד את ה' בשמחה. כל השאר זה אמצעי – לא מטרה. ולמרות הקושי, החלטתי שאני לא מבזבזת את חיי בעצב, על זה שלא התחתנתי. כך שרוב הזמן הייתי בשליטה, ובתחושה של חוזק ושמחה. כי מה זה החיים בעצם אם לא לחיות כאן ועכשיו, להודות על הרגע, ולהרגיש שהחיים שלי עכשיו הם בדיוק מה שהם צריכים להיות?! כשהבנתי את זה, הייתי הרבה יותר רגועה ומסוגלת לקבל את הניסיונות הקשים שבהמתנה לזיווג".

וה' לא אכזב אותך.

"ה' לא מאכזב אף אחד. ישועת ה' כהרף עין – למרות שזה אולי נשמע כמו סיסמה. אני אומרת שצריך להחזיק חזק באמונה. להאמין, להאמין, להאמין. ה' לא מוגבל, אנחנו אלה שמגבילים אותו. ונכון שה' רוצה שתתחתני, אבל התכלית שלך היא להתקרב אליו - כל זמן שאת עושה את זה, את ממלאת את תפקידך בעולם".

בין ראש השנה ליום כיפור – טבעת נישואין

בשבוע הראשון להיכרות נפגשו פעמיים, ואז הקשר נותק למשך שבועיים. "אחרי הפגישה השנייה, הייתה לי תחושה שהרצון להמשיך הוא הדדי, אך שום דבר לא קרה. שנינו חיכינו שהשני יצור את הקשר, ומה שקרה בפועל זה שהקשר לא התקדם".

עד שלבסוף החליטה להרים את הכפפה, ולעשות בעצמה את הצעד הנכסף. "מכיוון שלא ממש היה לי ברור אם יש רצון מצדו להמשיך או לא, החלטתי לכתוב לו הודעה דרך האתר. 'הגענו עד כאן, וחבל. היה נראה לי שיש מקום לפגישה נוספת, ואני לא מבינה למה זה לא קרה. אולי ציפית ממני שאציע את זה, אך לא הרגשתי בנוח לעשות את זה', כתבתי לו".

די אמיץ מצידך. איך הוא הגיב?

"הוא התקשר אליי מיד כשקיבל את ההודעה, ואמר שהוא מאוד התרגש מזה. הוא גם הוסיף שבאמת היה חסר לו לשמוע ממני, שאני רוצה להמשיך".

סוף טוב הכל טוב – אחרי הפגישה הרביעית, כשכבר הרגישה בנוח איתו, החליטה שזה הזמן שייפגש עם הרב שלה. "אחרי שהרב נתן את אישורו להמשך, ערכנו פגישת משפחות והתחושה הייתה מאוד טובה. להבדיל מפעמים אחרות, עם רונן לא היה לי ספק בשום שלב שהוא".

ו...אין שמחה כהתרת הספקות. אחרי הפגישה עם ההורים, התוודה רונן באוזניה ואמר כי מבחינתו היא האחת שאיתה ירצה להתחתן, ולהקים דור ישרים יבורך. אבל מרים ציפורה לא מיהרה. "הכנתי אותו מראש שאחרי כל מה שעברתי, אני לא מתכוונת לקפוץ לבריכה עוד לפני שמילאתי בה מים", מחייכת הייקליס ומוסיפה: "מצד שני, גם לא רציתי למשוך את הזמן יותר מדי".

באחד הימים שבין ראש השנה ליום כיפור – זה קרה. "יצאנו יחד לטיול, ופתאום, רונן הגיש לי טבעת והציע נישואין. הייתי מופתעת, אבל הרגשתי מדהים. אחרי הרבה שנים של המתנה ומתח ממה שיהיה, זה פשוט קרה בצורה הכי טובה שיכולתי לדמיין".

לפני כשבועיים, הם נישאו בשעה טובה. ולרווקות המחפשות, המתייאשות, הנופלות, המקוות והלא מאמינות שיום אחד זה יקרה גם להן, יש לה רק דבר אחד להגיד: "אני רוצה הכל, אבל ה'הכל' זה לא העיקר. העיקר הוא להתקרב אל אבינו שבשמיים – להכיר אותו, להודות לו, לשמוח בו, לאהוב אותו, להבין אותו, לתת לו, להתפלל אליו ולקוות לו. תתפללי שיאיר לך מה הוא רוצה ממך, ותגידי לו שכל מה שאת רוצה הוא לעשות את הרצון שלו. תאמיני שהוא רוצה לתת לך את מה שטוב לך, בזמן הנכון. בזמן ששניכם תוכלו להכיל זה את זו. ומה תעשי בינתיים? מה דעתך להתחיל בהודיה על כל החסדים שאת פוגשת מדי יום – משפחה, חברים, שיעורי תורה, חיים, עבודה. יש מספיק על מה להודות, רק צריך לפקוח את העיניים, לפתוח את הלב, לפתוח את הפה - ולהתחיל".