מתי תבוא אליי: אריאל ונועה מצאו את הבית בשבע ברכות

צפו בסיפור ההצלחה המרגש של אריאל ונועה, אודות היכרותם המופלאה דרך אתר שבע ברכות:

במשך שנים חיפשו נועה ואריאל זה את זו. היא עם ליקוי עצבי, הוא עם ניוון שרירים גנטי – אך זה לא מה שמנע מבעדם להציב מטרות נעלות, ולהצליח לכבוש אותן בזו אחר זו. המסע לא היה קל: שניהם עברו את החוויה המטלטלת של ביטולי אירוסין ושניהם חוו רגעי שבירה רבים, בהם לא חשבו שזה באמת יקרה יום אחד, והם ימצאו את החתיכה החסרה שלהם.

אבל הקב"ה, שמיום בריאת העולם יושב ומזווג זיווגים – כבר חשב על הכל הרבה לפני ששלח אותם לשדה הקרב, להתמודד עם כל כך הרבה ניסיונות בו זמנית: הבחורה הראשונה שאותה ראה באתר 'שבע ברכות' - הכרויות לדתיים, הצליחה להזיז לו מיתר קטן בלב. "מהרגע הראשון שראיתי את כרטיסה, נועה ממש מצאה חן בעיניי", אומר אריאל, 30, פסיכולוג מחקרי מירושלים, שבימים אלו שוקד על הדוקטורט שלו.

הוא לא בזבז זמן יקר, ומיהר לשלוח אליה הודעה. אולם בעבור נועה, 29, בוגרת הפקולטה למדעי ההתנהגות מירושלים, התחושה לא הייתה פשוטה. "אחרי תהליך רוויי הכרויות ואכזבות שעברתי - כשראיתי את הכרטיס 'המושלם' של אריאל חשבתי לעצמי: מה הסיכוי שהוא באמת יבחר בי? אז לא השבתי לו מיד, אלא בחרתי לפנות לעוד כמה אחרים ולהשאיר אותו לסוף. הדובדבן שבקצפת".

כשסוף סוף אזרה אומץ ופנתה אליו, לא יכלה שלא לחשוב על הכישלון המוחץ ש'בטח ייצא מזה גם הפעם'. בכרטיסו, אריאל מצא לנכון שלא לציין את המגבלה הרפואית שלו לעת עתה, כי אם לספר עליה רק אם וכאשר יירקם קשר רציני כלשהו (לא פעם נטו אנשים לשפוט אותו על פי המחלה לבדה ולא על פי מי שהוא באמת, ועל כן מצא שזו הדרך המדויקת בעבורו). "לכן לא הבנתי מאיפה הרגישות הגדולה שהייתה לו ל'בעיה' שלי. לא הבנתי איך זה שהוא לא שואל הרבה שאלות או לכל הפחות מנסה להבין מהן ההשלכות העתידיות של המחלה שלי. הוא פשוט היה הכי מכיל, והכי מפרגן שיש. ובטח שלא פסל אותי בגלל המגבלה, כמו שעשו אחרים לפניו".

כעת נבקש לחזור קצת אחורה – לתקופת לימודיו של אריאל באוניברסיטה. זה שנים (מאז גיל 16) שהכיפה ירדה מעל ראשו ואת מקומה תפשו דברים אחרים עד שהגיע לגיל 24 – שם כבר חווה לעומק את הרצון למצוא זוגיות ולהתמסד. הוא פנה לחברים מהאוניברסיטה וניסה לצאת לדייטים שהכירו לו, אבל "כל בחורה שרציתי, לא רצתה אותי ולהיפך. לא הלך לי", הוא אומר.

"התחזקתי בשבילה – ואז בשבילי"

בגיל 27, בעצת ידידה, החליט לפתוח כרטיס באתר הכרויות לדתיים – זאת למרות שעל פי ההגדרה, ממש לא ראה עצמו כדתי. "האמצעים מקדשים את המטרה. רציתי למצוא בחורה נחמדה, ותו לא. בטח שלא חשבתי בכיוון של להתחרד".

שם, הוא הכיר את נירית – בחורה צעירה ודתיה, שהתנאי שלה להמשך הקשר הוא ש'ישים כיפה, ויקיים מצוות'. "הסכמתי, אבל עמוק בלב ידעתי שאין מצב שאני הופך לדתי. סמכתי על כך שבעזרת הכושר הרטורי שלי, אצליח להוריד אותה מזה".

הם התחילו לצאת לדייטים, וכעבור כמה פגישות – ביקשה נירית שאריאל יילך לשיעורי תורה. "רק כדי שיהיה לי תירוץ שאני באמת בכיוון, מצאתי שיעור תורה לנערים צעירים בקרבת ביתי, והתחלתי לפקוד אותו".

אלא ששם חיכתה לו הפתעה בלתי צפויה. "באמצע השיעור, פתאום ראיתי שבין כל הנערים מועבר ספר כלשהו, וכולם מאוד מתלהבים ממנו. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל כשהדבר חזר על עצמו שוב בשיעור הבא, זה הצליח לסקרן אותי". הספר היה 'המהפך', של הרב זמיר כהן. "התחלתי לקרוא בו, ולא האמנתי למראה עיניי. בין רגע נפתח אליי עולם שלם של שכל ומחשבה, שתמיד כל כך סגדתי לו. מחקרים מדעיים זה דבר שאינו זר לי. באוניברסיטה גמעתי אותם בשקיקה, אבל אף אחד מהם לא הצליח לשנות לי את החיים – כמו שעשה 'המהפך'". איך בדיוק? עוד נגיע לזה.

כעבור ארבעה חודשים, הקשר עם נירית הלך והתהדק והשניים כבר דיברו על חתונה. בתוך ליבו, שמח אריאל שמחה גדולה ולא יכל שלא לחשוב: 'אתה רואה. רק התחזקת קצת, וכבר ה' שלח לך כלה'.

הוא פגש את הוריה של נירית, הודיע להורים את הבשורה המשמחת והמתין לרגע שבו יקדש אותה מתחת לחופה כשרה. הכל זרם על מי מנוחות, עד למוצאי אותה שבת. "אמה של הבחורה טלפנה אליי ובקשה בפיה: אסור שהבת שלי תדע על זה, אבל עשינו חושבים ואנחנו רוצים לבדוק את התיק הרפואי שלך. בגדול, המסר היה שהיא לא רוצה שבתה הבריאה תיכנס ל'מיטה חולה'".

הם הלכו לרופא שלו ביחד, ואמה של נירית קיבלה סקירה מדוקדקת על מצבו. אלא שכמה ימים לאחר מכן, נירית התקשרה והחליטה לשים קץ לקשר ביניהם. "זה היה שבועיים לפני החגים, ואליהם הגיע אריאל כשבר כלי. עם זאת, קיבל את ההחלטה לשים כיפה ולהמשיך להתחזק ברוחניותו, אפילו שהקשר עם נירית הסתיים. "נכון שלכתחילה התחזקתי בשבילה, כדי שהיא תרצה. אבל 'משלא לשמה – בא לשמה', ודווקא האכזבה גרמה לי לרצות לחזור בתשובה. באותו שלב כבר ידעתי שאני חייב את זה לעצמי, לנפש שלי".

"כשנועה הגיעה - החלל התמלא באור"

אז מה החזיק אותו בניסיון הקשה של ביטול חתונה? "כתביו והרצאותיו של הרב זמיר כהן", משיב אריאל. "הנושא של הזיווג בער בי, אבל לקח זמן עד שהכרתי את עצמי טוב ועד שתהליך ההתחזקות גרם לי לדעת איך בדיוק אני רוצה שהבית שלי ייראה. הרב זמיר כהן נתן לי כלים להתבוננות לא רק על תהליך השידוכים, כי אם על החיים בכלל".

כשבאחת מהרצאותיו, הרב זמיר כהן דיבר על אתר שבע ברכות, זה היה הסימן בשבילו, לעשות את ההשתדלות ולהירשם לאתר. ובינתיים, גם נועה מנסה להתחקות אחר זיווגה משורש נשמתה ואחרי הליך ארוך של שידוכים, ובו לא מעט אכזבות – נרשמת אף היא לאתר שבע ברכות. כשסוף סוף העזה להיענות לפנייתו של אריאל והשניים החליפו טלפונים – כבר אז, בשיחת הטלפון הראשונה, הרגישו שיש כאן משהו אחר. "זו הייתה שיחה כללית למדי על הרקע שממנו אנחנו מגיעים, ומאוד הפתיע אותי שהוא לא שואל אותי שום דבר על המחלה. כהרגלי בקודש, לקראת סוף השיחה, העזתי ושאלתי אותו אם הוא ראה את מה שכתבתי בכרטיסי אודות המחלה".

תשובתו של אריאל הפתיעה אותה מאוד. "בקטנה", אמר ולא הוסיף דבר. "ציפיתי שלפחות ישאל מה זה אומר, מהן ההשלכות של מצבי הבריאותי ואיך חיים עם זה. הרי הורגלתי לשאלות האלה, מכל הבחורים שנפגשתי איתם לפניו". אבל גם בזה, אריאל היה שונה מכל האחרים. הוא לא שאל שאלות".

ומדוע? כשנועה התחילה להיפתח ולספר את סיפורה, ככל שהיא דיברה על מי שהיא – כך הוא זיהה בסיפור דברים שקשורים לחייו הוא, לניסיונות שחווה בלעדיה. "וחוץ מזה, אני ידעתי דבר שהיא עדיין לא ידעה בשלב הזה: גם לי יש בעיה בריאותית. מעניין איך היא תגיב כשתשמע על זה", מחייך אריאל.

ואיך הייתה הפגישה הראשונה?

נועה: "אני לא אדם מיסטי ולא כזה שמאמין ב'אהבה מהרגע הראשון', אבל מהשנייה שראיתי את אריאל, הרגשתי תחושה בלתי מוסברת ש'יש פה משהו אחר'. זה דבר שלא חוויתי מעולם - לא רק בדייטים, אלא עם אף אדם אחר שהכרתי בחיי. לפני אריאל חוויתי כל כך הרבה פחדים ואכזבות, וחששתי שזה יקרה גם הפעם", היא אומרת.

אריאל: "שנינו למודי אכזבות ושנינו פחדנו מאוד ממה שהולך להיות, אבל מהרגע הראשון שנועה ואני דיברנו – משהו קסום עמד באוויר. כשהיא נכנסה לאוטו שלי, בלי הגזמה – הוא התמלא באור. פשוט ככה".

כשהקשר בין אריאל לנועה הלך והתעצם, היה לשניהם ברור שהצעד המתבקש הבא הוא הצעת הנישואין. למרות הקושי הפיזי שכרוך בזה, החליט אריאל שהוא חייב לקח את נועה לפארק בשכונת רמות, ששניהם מאוד אוהבים. שם הוציא אריאל מכיסו טבעת, ושאלה: "נועה, ספרי לי איך את רואה את הבית שלנו?'"

נועה, איך הרגשת?

"יום ההולדת שלי היה שבוע לפני כן, וממש לא תכננתי ששבוע לאחר מכן הוא כבר יציע. זה היה רגע מאוד מרגש בשבילי, וברור שהתשובה הייתה חיובית".

"גם אחרי שמונים שידוכים, ידעתי שהשם איתי"

אחת התקריות היותר מכוננות בקשר שלהם התרחשה בדייט השלישי – כאשר כתוצאה משיח שוטה בדרכה, איבדה נועה את שיווי המשקל ומעדה לעיני אריאל. בקושי עצום הצליחה לקום על רגליה בכוחות עצמה. "הרגשתי בושה גדולה שזה קרה לי. בכל דייט אחר, התחושה הזו של מישהי שנופלת וכמעט לא יכולה לעזור לעצמה – היא מביכה. אבל עם אריאל, התחושות התעצמו ופחדתי מאוד מהאפשרות שהוא יפסול אותי בשל כך".

מכיוון שהתקרית התרחשה לקראת סוף הדייט, לא ממש יצא להם לדבר על כך. אבל נועה ידעה שאין סיכוי שהיא עוברת על כך בשתיקה, ועוד באותו ערב הרימה אליו טלפון, כדי להסביר מה בדיוק קרה שם. "בעבר חוויתי הרבה 'מעידות' כאלה, שפשוט הבריחו את הבחורים – לפעמים בלי לומר דבר. ממש פחדתי שזה יקרה גם הפעם. והיות וחשתי סוג מסוים של נוחות עם אריאל, הפעם – לא חששתי לחשוף את 'החולשות' שלי מולו, ואפילו לבכות באוזניו את תחושותיי".

"אני לא ראיתי בזה חולשה", מסביר אריאל. "להיפך. בעיניי היא הייתה גיבורה, על כך שיש לה אומץ לדבר איתי בפתיחות כזו על המגבלה הרפואית והשלכותיה, כבר אחרי שלוש פגישות".

מה החזיק אתכם לאורך כל הדרך, באמונה שיום יבוא וגם אתם תהיו בזוגיות מאושרת?

נועה: "למרות הרצון לזכות באדם כמוני, עם השכלה, בגלל המחלה הרגשתי שאין לי 'זכות' להתעקש על דבר כזה. יצאתי עם כל מי שהציעו לי – מעל לשמונים בחורים. ולמרות שהיו גם כאלה שאינם רחבי אופקים כפי שרציתי – תמיד ידעתי שה' לא יאכזב אותי, ושבסוף אקבל בדיוק את מי שאני מחפשת. המוטו הזה החזיק אותי לאורך כל הדרך".

אריאל: "בכל בוקר נהגתי לשנן לעצמי את התזכורת 'מבשרי אחזה אלוקה', ואומר לעצמי שיש בורא לעולם, שהוא כל יכול ושהוא אוהב אותי. אם הוא לא נותן לי את בת זוגי כרגע, אז יש לזה סיבה והיא טובה יותר ממה שנדמה לי. השינון הזה נתן לי המון כוח לעמוד בניסיונות".

"קיבלתי את כל מה שהתפללתי עליו, וגם את מה שלא"

על השאלה כיצד התפללה נועה על זיווגה היא עונה כי "מגיל 19 אני מחפשת את אריאל, וקרעתי את השמיים בתפילות עליו. למרות שאני הבכורה, כל האחים שלי התחתנו לפניי כך שמצאתי עצמי מתפללת בכל ורסיה אפשרית – עם דמעות, עם חיוכים, עם שירה וניגונים, מתוך סידור ובמילים שלי. מאוד האמנתי בכוח של התפילה וההודיה, ולפני כל תפילה השתדלתי לעצור דקה אחת ולומר תודה. כל מה שיש לנו, זה לא מובן מאליו. אז לפעמים אומרים תודה בבכי, ולאט לאט – כשהלשון מתרגלת, לא מבינים לאן הבכי נעלם".

ואת באמת מרגישה שקיבלת את מה שהתפללת עליו כל השנים?

"לא רק שקיבלתי את מה שהתפללתי עליו, קיבלתי גם את מה שלא חשבתי להתפלל עליו. היום, ברוך ה', אין באריאל שום דבר שאני יכולה להגיד עליו 'חסר לי', או 'לא טוב לי', חלילה".

נועה ואריאל נישאו לפני פחות מחודש, באולמי כינור דוד בבית שמש. אורח הכבוד – הרב זמיר כהן, שהתכבד בסידור הקידושין. 

איך הרגשתם כשהרב זמיר כהן קידש אתכם?

נועה: "לי היה קשה להאמין שאני זוכה לזה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: 'מי אני ומה אני שאזכה שרב כזה יבוא לחתונה שלי?'. ממש התרגשתי, זה היה סוג של חלום. אבל אז גם הבנתי את התהליך הארוך שאריאל עשה, ואת העקשנות הזו שלו שדווקא הרב זמיר יקדש אותנו. זה היה ממש חשוב לו".

אריאל: "להגיע לרגע החופה זה מאוד משמח, אך החוויה היותר מעצימה היא כשאתה נזכר בתהליך שעברת עד שהגעת לרגע הזה. זה בדיוק מה שקרה לי כששמעתי את הקול של הרב זמיר כהן באולם – פתאום החלו לעלות ולצוף כל החוויות שעברתי לפני שהגעתי לרגע המדהים הזה, והדבר הראשון שהרגשתי שאני מוכרח לעשות זה לקרוא קריאת 'שמע ישראל' בקולי קולות. לאחר מכן, כבר התפרקתי מבכי. התרגשתי מאוד מעצם המעמד. הרגשתי שזה רק אני וה' שם, ולא הפסקתי להגיד תודה. זה היה רגע של פעם בחיים".