אחרי יותר מעשרים שנות שידוכים – האבדה נמצאה ב"שבע ברכות"

מגיל 22 התחילה ל.ת שמחי לקבל הצעות שידוכים. בהתחלה לא היה לה ברור מי היא ומה בדיוק היא מחפשת, והיא נתנה צ'אנס לכולם. אבל ככל שהזמן עבר והשנים החלו נותנות אותותיהן על פניה המצפות והעייפות, בצעד אמיץ מצדה – החליטה להצטרף למדרשיה לבעלות תשובה חרדיות במרכז, זאת למרות שהיא מגיעה מבית מזרוחניק. "אחרי התהליך שעברתי שם, הדברים היו הרבה יותר ברורים ובגיל 26 כבר היה לי ברור שאני רוצה להתחתן עם אדם חרדי ולבנות בית המושתת על יסודות מוצקים של יראת שמיים והקפדה על קלה כבחמורה", מספרת שמחי, 44, גננת במקצועה.

אבל בינתיים, בשידוכים, רצה ה' והזיווג התעכב. "אין דבר שלא עשיתי בשביל לקרב את הזיווג שלי", משחזרת שמחי. "לא הייתה שום סגולה שפסחתי עליה, ושום הצעה, מעליבה ככל שתהיה, שסירבתי לה. השדכניות כבר הכירו את 'רשימת המכולת שלי' בעל פה, והיו הרבה פעמים שאנשים התקשרו אליי גם בלי להודיע מאיפה קיבלו את המספר. זה תסכל אותי ברמות".

אבל סך הכל עשית את ההשתדלות שלך.

"נכון, אבל בשלב מסוים ההשתדלות כבר הייתה מעל ומעבר למה שהשכל מחייב. ההצעות הגיעו ממעגלים שונים ומשונים, ולא פעם הלקיתי את עצמי כי חשבתי שאולי אני עושה השתדלויות מעבר למה שצריך. נכון שהיו כאלה שניסו לדייק ולחשוב לפני שהם מציעים, אבל עדיין – זה לא היה זה".

את אתר הידברות הכירה מפה לאוזן ("בדורנו, איך אפשר שלא לשמוע על הרב זמיר כהן?"), וכך שמעה גם על שבע ברכות – הכרויות לדתיים ("למרות שלקח לי קצת זמן להירשם"). למה זה לקח זמן? "כי מטבעי אני אדם סקפטי, ולא ממש האמנתי שאני צריכה אתר כדי לקבל את הזיווג שלי דרכו. זה היה נראה לי מביש מדי לפנות לבחורים ללא עזרה של מתווך".

אבל לדבריה, היה שווה להתגבר על הדעות המיושנות ולהצטרף בכל זאת. "פניתי למספר בחורים וכמה פנו אליי, אך עם אף בחור הקשר לא התקדם והגיע לידי פגישה" – חוץ מאחד, שמואל שמו. "הוא פנה אליי ראשון וביקש שנתכתב, אבל אני השבתי שזה לא מתאים לי. שזה מדי מורכב".

למה?

כי הטלפון שלי כשר, ולעתים רחוקות יצא לי להיכנס לאתר. אבל הוא לא ויתר, והציע שנדבר בטלפון".

"ה' נותן לנו את התחושות והרצונות – אז הוא רוצה שנתחתן"

כמו שמחי, גם שמואל פתח את כרטיסו באתר 'שבע ברכות' לאחר דרך ארוכה שעבר, כולל נישואין של פרק א' שעלו על שרטון. גם הוא כמותה מיעט להיכנס לאתר – עם הבחורה הראשונה אליה פנה יצאה שיחה טלפונית ושם זה נגמר. "אני הייתי השנייה שהוא פנה אליה", מחייכת שמחי ומוסיפה. "וכבר בשיחה הרגשתי שיש בו קרקע טובה ופוריה, שרק מחכה להצמיח בה עלים חדשים".

הם קבעו להיפגש, וראה זה פלא. כל התחושות השליליות שהיו לה עם כל קודמיו, נעלמו כלא היו – ואת מקומן תפשה שמחה אחת גדולה. "מכל הפגישות עם שמואל חזרתי מחויכת. זה לא קרה לי עם אף אחד לפניו. הפגישות היו ממצות והשיחות איכותיות".

כעבור חמש פגישות נוספות, הגיע הרגע שלה לקבל את הצעת הנישואין המיוחלת – שלה חיכתה שמחי כבר מגיל 22 (!).

אז למה, למה זה לא קרה לפני כן? למה היא הייתה צריכה לחכות עד גיל 44 (!) כדי לפגוש את הזיווג משורש נשמתה? "היום אני כבר מבינה שהייתי צריכה לעבור את המסלול המדויק הזה, ולחכות את כל הזמן הזה. היום אני גם מבינה שזה לא משנה בכלל אם את רווקה או נשואה – לעבוד את ה' בשמחה ובאמונה בכל רגע ורגע, זה הייעוד שלך. בין אם את מקבלת את מה שאת מרגישה שחסר לך, ובין אם לא".

כמי שהשתלמה במספר קורסי פסיכודרמה, שמחי אומרת כי אחד המשפטים היותר חזקים ששמעה ממורתה במכללה, הוא: "העבודה שלנו היא במקום שבו אנחנו נמצאים". "המשפט הזה ליווה אותי בהרבה תחנות בשידוכים, ולמרות הקושי הבנתי שה' מצפה ממני להמשיך לעשות עבודה עם עצמי, כדי לא ליפול למרה שחורה ודיכאון. להמשיך להתאמן על שריר האמונה ולא להפסיק לשנן לעצמנו, שאם כך הוא יתברך החליט – אז כנראה שזה המצב האופטימלי בשבילנו".

ועם זאת, אני שומעת סוג מסוים של היסוס בקולך.

"נכון. היו הרבה פעמים ששאלתי את עצמי: 'אם זה טוב וזה מה שה' רוצה, אז למה בכלל אני צריכה להתפלל על הזיווג שלי?' היה לי סוג מסוים של חוסר הבנה בעניין, אבל המשכתי להתפלל בכל הכוח על הזיווג שלי, כי ידעתי שיום יבוא והכמיהה הזו להתחתן – תתממש".

מה זאת אומרת 'ידעתי'?

"ידעתי ששום דבר זה לא ממני, ורק ה' נותן לי את התחושות והרצונות. כך שאם הוא שם לי את הרצון הזה להתחתן, בלב, זה אומר שהוא באמת רוצה שאבקש את זה".

 אומרים שיש עוד תקווה

כיתומה מאם, לאורך כל הפגישות שיתפה שמחי את דודתה בתחושותיה ולבטיה. "והיא רק חזרה ואמרה לי משפט אחד כל הזמן: 'אף פעם לא ראיתי אותך שמחה ככה. אם האדם הזה גורם לך לשמחה כזו, איתו תתחתני'. ובאמת, עם שמואל הרגשתי מוגנת, בטוחה ושאני כבר לא לבד בהתמודדויות שלי, בפחדים שלי ובבדידות שלי.

האירוסין היו בא' באלול, וחודש ושבוע לאחר מכן – נישאו שמואל ול.ת באולמי הדודאים בבני ברק. "התחתנו ביום ראשון, וביום שישי לפני כן הלכתי לקבר של אמי והזמנתי אותה לחתונה. גם נתתי פורקן לרגש שלי, ואמרתי לה בדמעות שקיבלתי בדיוק מה שרציתי. זה היה רגע מאוד מרגש בשבילי". רגע שלדבריה עזר לה להישאר 'מקורקעת' ובפוקוס, בחתונה עצמה.

חיזוק לרווקים ולרווקות המיואשים?

"לנוע בין תקווה לייאוש, זה היה ברירת המחדל שלי בשידוכים – כך שאני ממש מבינה את מי שחווה רגעים כאלה. היו הרבה פעמים שחשבתי לעצמי 'אולי זה זה', וכשזה התגלה כ'לא' – כמעט שלא יכולתי להכיל בתוכי את הכאב. היו פעמים שחשבתי שאין סוף לדבר הזה, ולא מצאתי בי כוחות להמשיך להאמין שיום אחד זה יקרה גם לי.

"אבל לקב"ה יש זמן ועת לכל דבר, ורק היום אני יכולה להגיד שאין כמותו מדויק. נכון שתקופת ההמתנה מורטת עצבים, אבל לה' הפתרונים והוא יודע את הסיבה ל'למה זה לא מגיע'. הרשימות שלכם חרוטות על לבו, ולעולם לא נשכחות ממנו. אם זה טוב לכם – הוא ייתן גם את מה שלא חשבתם לבקש. ה' יודע מה אנחנו מסוגלים להכיל ועם מה הנפש שלנו מסוגלת להתמודד, בכל רגע ורגע נתון. הוא לא רוצה לתת לכם ישועה ש'תתכווצו' בתוכה, ותוותרו על מי שאתם או על מי שאתם יכולים להיות עם בן הזוג הנכון. הוא מכיר אתכם הכי טוב, תסמכו עליו. גם ככה אין מי שיעשה את העבודה טוב ממנו".