"כשרוצים באמת להתחתן, אין ’אי אפשר’..."

"למערכת 'שבע ברכות' שלום רב.

שמי שלי יונה, בת 21 מירושלים, סייעת בית ספר במקצועי. אני כותבת את המכתב הזה מתוך רחשי תודה ענקיים למערכת, על כך שבזכותכם מצאתי את זיווגי. כל חיי גדלתי במסגרות דתיות, ומשכך, אני מכירה את אתר הידברות הרבה זמן, וגם שמעתי לא פעם על הנסים שקורים בזה אחר זה באתר 'שבע ברכות'. אבל אם להיות כנה – מעולם לא חשבתי שזה עשוי לקרות גם לי, ושיש סיכוי גדול שאוכל למצוא את זיווגי, דווקא באתר הכרויות.

ובקטע הזה, אני מודה שהייתי קצת מיושנת. לא הייתי בעניין לא בגלל שאין שם בחורים טובים או בגלל שהשיטה לא עובדת, אלא בגלל סיבה אחת ויחידה: שהכרויות דרך אינטרנט נראו לי כקטע כזה של רווקים מבוגרים ונואשים – כאלה שניסו הכל ולא הלך להם, כאלה שכבר הגיעו לגיל מבוגר ואין להם ברירה אחרת, או כאלה שפשוט מחפשים להעביר את הזמן ולא בראש שלהם להתחתן.

אני זוכרת שחשבתי לעצמי: 'את לא נואשת, את עוד צעירה. את יכולה להסתדר לבד'. גם לשדכנים ושדכניות לא רציתי להירשם. מסיפורים ששמעתי פה ושם הבנתי שלא מתאים לי 'לעבור' מיד ליד, ולספר את הסיפור שלי כל פעם מחדש בשביל למצוא את האחד שלי. אז נפגשתי רק דרך משפחה או חברות.

רצה הקב"ה וזימן לי דודה שמעריצה את הידברות, והציעה לי להירשם בשבע ברכות בלי סוף. אני כמובן ראיתי את זה כאקט שלילי, כאילו היא חושבת שחסר לי משהו או שהתייאשתי מלחפש, אז כתגובה תמיד התגוננתי ואמרתי לה: 'לא חסר לי כלום. אני בחורה צעירה ואיכותית, ואני יכולה למצוא אותו בלי עזרה של אף אחד'.

היום, אחרי שב"ה זכיתי להכיר דרך האתר את בן זוגי משורש נשמתי – אני כבר מודה בטעות שלי. היום, בראש מורם וגאווה אמיתית אני אומרת לכולם שהכרנו דרך הידברות, וממליצה לכל הרווקים והרווקות שאני מכירה, להירשם לאתר המדהים הזה.

בסופו של דבר, גם אמא שלי נכנסה לתמונה, והתחילה להפציר בי שאירשם לאתר. 'מה אכפת לך לעשות השתדלות?', אמרה לי. 'אם לא יועיל, זה בטח לא יזיק'. אבל גם לדברים האלה, מרגשים ונכונים ככל שיהיו, לקח זמן לחלחל בלב שלי ולפתוח אותו.

באותו זמן שמעתי על סגולת התפילה בימי ב', ה' ו-ב', בקברו של הרבי מזוויהל בירושלים, והחלטתי שאני עושה את זה. התפללתי לקב"ה שיכניס אותי לחופה עוד השנה, עם בחיר ליבי וגורלי, וביקשתי להרגיש את הישועה שלי בצורה של הארה כלשהי.

שבוע אחרי כן, אמא הצליחה לשכנע אותי להירשם לאתר. כבר בשבוע הראשון קיבלתי 20 הצעות, אך לא ממש התייחסתי אליהן, כי לא ידעתי איך משתמשים באתר. בין כל ההודעות חיכתה לי הודעה שלא נקראה במשך שלושה ימים, וכשראיתי את הבחור ששלח אותה - חיים פסיק, מאשקלון, הרגשתי שאיתו, אני חייבת לדבר.

אחרי שיחה אחת, קבענו להיפגש בכותל. הפגישה עברה על מי מנוחות, ולאחריה, קבענו כשמונה פגישות נוספות, במשך חודשיים. קצת קשה לי להסביר את זה, אבל כבר מהפגישה הראשונה, הלב ידע שזה שלו - אפילו שהוא איחר לי בחצי שעה, ולכאורה הייתה לי סיבה טובה להאמין שזה לא יסתדר. אמנם לפניו יצאתי עם עוד ארבעה בחורים, אבל אף אחד מהם לא גרם לי להרגיש את מה שהרגשתי איתו.

הוא מצא חן בעיניי מאוד. אבל בפגישה השלישית, כשהעניינים נהיו רציניים והוא התחיל לדבר על חתונה – אני פתאום קיבלתי רגליים קרות. רק בחסדי שמיים השידוך לא התפרק, והמשכנו להיפגש למרות הקשיים, והיו הרבה כאלה.

אחד מהם היה המרחק הפיזי – שמעתי על הרבה זוגות שמחליטים לוותר זה על זה בגלל המרחק, אבל אני חושבת שזו טעות גדולה. מאחר ואני מירושלים וחיים מאשקלון, גם אנחנו נתקלנו בקושי הזה, אבל כשאתם רוצים באמת להתחתן, ומבינים שמצאתם את האדם המתאים – שום דבר לא באמת 'בלתי אפשרי'.

תזכרו את זה.

אני לא רציתי לעזוב את ירושלים, אבל היום אני גרה באשקלון כי מחובתה של האישה ללכת אחרי בעלה. עשיתי מה שכתוב בספר, בלי יותר מדי חוכמות, כי אני באמת חושבת שזו הדרך. ואני מאושרת...

החתונה נערכה באולמי טרויה באשדוד לפני כשלושה חודשים, ועד היום אנשים עדיין מדברים על הקידוש ה' שהיה בה, ועל הקדושה שהם הרגישו בה. התפללנו על זה המון, וזה גם המסר שלי לכל מי שעדיין מחכה לזיווגו.

אל תבקשו על סמך זה ש'מגיע לכם', אלא בגלל שאתם רוצים להמשיך את שרשרת הדורות של עם ישראל, ולהיות חלק אינטגרלי ממנה. שגם הילדים שלכם ימשיכו את עם ישראל. ואם אתם כבר פונים לאתר שידוכים– תעשו לעצמכם טובה, ותירשמו רק לאתר שבע ברכות. יש לי הרבה חברות שנרשמו לאתרים אחרים, ומתלוננות על היצע בלתי איכותי. מהניסיון שלי באתר, באמת ראיתי שפנו אליי בחורים רציניים בלבד, כאלה שרצו להקים בית ולא לבזבז את הזמן.

ולבנות בגיל שלי שעדיין לא מרגישות שהן מוכנות להתחתן, יש לי רק דבר אחד לומר: אולי עכשיו כיף לך להיות עצמאית ולהעביר את הזמן על כל מיני דברים, אבל תזכרי שאת לא שלמה. כולם מציעים לך בחורים, ואת מנסה כי את לא רוצה להישאר לבד, נותנת את הלב שלך בכל מיני מקומות ומפתחת רגשות כלפי מי שלא שלך ו...מתאכזבת.

בזבוז הרגש הזה עולה ביוקר, והקשרים החולפים האלה מונעים אותך מלחפש משהו אמיתי. אל תאמיני בהם, ואל תתפתי להם. גם לא לטובת קריירה ותואר. הזמן שלך יקר, וחשוב שתהיי מפוקסת על מה שחשוב בחיים.

וגם אם התחלת לחפש בגיל צעיר, ובכל זאת זה לא הלך – אל תתייאשי. כשיגיע הזמן שלך להיות כלה – ה' ייתן לך, ו'לא ימנע טוב להולכים בתמים'. בהצלחה רבה לכולכם, ואל תתייאשו. הישועה בפתח".