שבע ברכות / סיפורי הצלחה / שידוכים בהזדמנות שניה: "בעיני רוחי, חשבתי שזה נגמר. אבל אז פתאום זה חזר"

שידוכים בהזדמנות שניה: "בעיני רוחי, חשבתי שזה נגמר. אבל אז פתאום זה חזר"

אורית ודניאל כמעט סגרו חתונה – ואז דניאל קיבל רגליים קרות והחליט לוותר; הזקן של אבי הפריע לאורטל לא מעט – אבל בסוף האהבה ניצחה; שירה ואורי הבינו שזה זה, רק אחרי שנתיים של הפסקה; ויוסי היה חייב להיפגש עם עוד כמה בנות, כדי להיווכח שתמר היא האחת בשבילו. ארבעה שידוכים שנגמרו, אבל חזרו לבסוף - ובגדול. ויש להם גם לא מעט טיפים בשבילכם. כתבת חובה

אורית לא האמינה שזה קורה לה. השולחן כבר היה ערוך, עמוס לעייפה בכיבוד, והיא היתה מלאת התרגשות, לבושה בשמלה חדשה שקנתה במיוחד. גם אמא שלה פשוט לא יכלה להוריד את החיוך מהפנים, ואת הטלפון מהאוזן, מספרת לכולם שהבכורה שלה סוף סוף מתארסת. בעוד שעה קלה הכל היה אמור להתחיל.

אבל אז, בהפתעה גמורה, היא קיבלה שיחת טלפון שהפכה את הכל. "על הקו היתה דודה שלו, השדכנית, שהודיעה שדניאל לא יגיע היום", היא נזכרת. "אז שאלתי מתי הוא כן יגיע? וכשהיא אמרה שהוא לא יגיע בכלל וביקש שאני אמשיך הלאה - הבנתי שזה נגמר", היא מתארת. "שאלתי אותה: 'מה זאת אומרת להמשיך הלאה? לאן להמשיך הלאה?', הייתי המומה... גם המשפחה שלי לקחה את זה קשה. הם מאוד חיכו לו, הכינו כיבוד, אמא שלי פתחה במיוחד מפה חדשה לרגל המאורע. אחותי, שמאוד נפגעה בשבילי, אפילו אמרה לי: 'תחזירי לו, תתחתני בדווקא עם בחור מהישיבה שלו'", היא נזכרת וצוחקת.

אבל בסוף נפלה ההכרה: דניאל חטף רגליים קרות והחליט לבטל את האירוסים בין השניים. "אבל הקב"ה תמיד מקדים תרופה למכה, באותה תקופה שמעתי המון שיעורים על אמונה, על כמה שהכל לטובה וכמה חשוב לקבל הכל בשמחה, ולאט לאט נרגעתי. אחר כך החלטתי לדבר איתו, הרמתי אליו טלפון ושאלתי אותו מה קרה פתאום, והוא אמר לי שהוא פשוט לא מסוגל. הוא גם ביקש סליחה, וראיתי שהוא מאוד מבולבל, אז הצעתי לו שייקח שבוע לחשוב על זה וידבר איתי אחר כך.

"אחרי שבוע, הוא התקשר ואמר שהוא חשב על זה, ושעדיין, התשובה שלילית. הוא בכה ואני בכיתי, ותוך כדי בירכתי אותו לזיווג ונפרדנו לשלום. השידוך ירד, המספר שלו נמחק, אבל בסתר הלב, כל הזמן הרגשתי עדיין שהוא שלי. אחר כך הציעו לי בחור אחר עם נתונים מצוינים, ממשפחה טובה, וכמה שניסו 'להדביק' לי אותו - הרגשתי שהוא לא שלי.

"בדיעבד, הבנתי שאחד הדברים שהפריעו לו אצלי, היה שהנשים במשפחה שלו מאוד משקיעות בעצמן, ואני לעומתן הייתי בחורה פשוטה, וממש לא הייתי בקטע. לפגישות למשל, באתי עם קוקו פשוט בלי איפור, כשהוא רגיל מהבית לסטייל ממש יוקרתי ולאמא שלו יש אפילו חנות בגדים.

"בינתיים, גם הוא נפגש עם מישהי והרגיש שזה לא זה. ואז, באחת ההזדמנויות, הוא דיבר עם בת דודה שלו עליי, וסיפר לה שהכל מושלם, אבל מפריעה לו החיצוניות שלי. הבת דודה הזאת, שהיא חברה שלי, החליטה שאני אעשה איזה 'מייקאובר', והיא ועוד חברה הגיעו ואיפרו אותי, והצטלמנו, והתמונה הזאת הגיעה אליו ללא ידיעתי. כמה נשים מהמשפחה שלו שראו אותה וגם חמותי - מאוד פרגנו, וזה עשה לו משהו, והוא החליט לחזור.

"ואז קיבלתי טלפון מדודה שלו, שאמרה שהוא מעוניין לחזור. שמחתי, אבל כל הזמן פחדתי שהוא שוב יבטל ואני אפגע. כשנפגשנו, ראיתי שהוא כבר יותר רציני, ובסופו של דבר התארסנו. אבל גם אחרי האירוסים, לפני החתונה, הרגשתי שהיו לו עדיין התלבטויות. החלטתי שנלך לרב חיים קנייבסקי, והוא בירך מאוד את השידוך הזה. ואז, גם כשעלו התלבטויות - הלכתי בעניים עצומות וגם חיזקתי אותו בזה, כי בעיני אמונת חכמים – זה יותר מהכל, וצריך ללכת עם זה גם כשיש חוסר ודאות.

"עם הזמן, למדתי שבעלי הוא פשוט טיפוס שמתלבט ומנתח המון כשהוא נדרש לקבל החלטות, אבל למרות הכל, אני חושבת שזה היה משתלם. עד היום, בכל הזדמנות, הוא מתנצל על זה. צריך לזכור שהכל לטובה ושבסופו של דבר אי אפשר לזכות במה שהוא לא המזל שלך.

"אחרי החתונה, לאט לאט קלטתי מה טוב לו, מה משמח אותו, דיברנו על הדברים, באתי לקראתו במה שהיה צריך – ועם הזמן זה הסתדר. היום אני יודעת שזה כלל בחיי נישואין: אם הקב"ה שם אתכם מתחת לחופה ואתם נשואים - אז סימן שאתם יכולים להסתדר, וכל אחד פשוט צריך לעבוד על עצמו. גם אנחנו, ברוך ה', בנינו חיים לתפארת".

היום בני הזוג אהרוני, 30, נשואים כבר שבע שנים, מתגוררים בבני ברק, והורים מאושרים לחמישה ילדים.

 

אל תפחדו לנסות שוב

לשרה וליאור טוורסקי יש סיפור מהאגדות: כששרה היתה בת 19, הם נפגשו פעם אחת בלבד. ליאור, היה הבחור הראשון ששרה נפגשה איתו, ולמרות שהיתה שיחה נעימה וקולחת בין השניים – שרה החליטה לוותר על השידוך. בשנתיים שעברו מאז, נפגשה עם בחורים נוספים, ואף נכנסה למדרשה, כדי לבנות את עצמה.

גם ליאור, השקיע את השנתיים שחלפו מאז למען אותה המטרה בדיוק: הוא עבר לירושלים, החל ללמוד תורה בצורה רצינית יותר, וגם נפגש עם לא מעט מועמדות פוטנציאליות אחרות. אבל אף אחת מבחינתו, לא השתוותה לשרה. וכך, שנתיים לאחר אותה פגישה, אזר אומץ והחליט ליצור קשר איתה מחודש. כך, ביום בהיר אחד, קיבלה פתאום שרה הודעה ממספר ומאדם שלא היה מוכר לה. "הוא אמר שקוראים לו ליאור ושלפני שנתיים נפגשנו. אבל אני לא ממש זכרתי אותו כבר. הוא שאל אם אני עדיין פנויה ואם זה יכול עדיין להיות רלוונטי, ואמרתי שברמת העיקרון כן, והחלטנו לקבוע פגישה מחדש".

מכאן, כל השאר היסטוריה: מנוסה ובוגרת יותר, שרה הרגישה הפעם אחרת לגמרי, וליאור נזכר היטב מחדש בכל מה שכל כך שבה בה את ליבו, בשעה וחצי שיחה ראשונית. כעבור מספר פגישות, החליטו השניים להינשא, ולפני כשלושה חודשים התקיימה החתונה, בשעה טובה ומוצלחת.

 

תנו לזמן לעשות את שלו

תמר הגיעה לחתונה של חברה לעבודה, שם פגשה בה אישה שלא הכירה, וחשבה שהיא יכולה מאוד להתאים לאחיה. לאחר שלקחה ממנה את הפרטים ושאלה את אחיה, הציעה לה את השידוך, והשניים אכן נפגשו.

כבר מההתחלה, ניכר היה שיש כימיה מצוינת בין השניים, אולם אחרי שלוש פגישות השידוך נעצר. תמר רצתה מאוד להמשיך, יוסי פתאום כבר לא היה כל כך בטוח. אחרי שבוע של התלבטויות מצידו, תמר אזרה אומץ והחליטה לסיים עם זה. "פשוט אמרתי לו: 'אם אתה עדיין מתלבט - אני לא מתכוונת לחכות בלי סוף'", והשידוך נעצר.

חצי שנה לאחר מכן, התקשרה האחות ה'שדכנית' לתמר, וסיפרה שכל שידוך שמציעים ליוסי מסתיים ב'היא לא כמו תמר', ושבשלב כלשהו, המשפחה הסיקה שחבל על הזמן להציע לו עוד שידוכים, כי ברור שהוא רוצה רק את תמר. "היא אמרה לי: 'הוא אוכל את הלב שהוא התלבט כל כך הרבה, ברור לו שאת הבחורה שהוא היה צריך, והוא סתם לא ידע לקבל החלטה בזמן'", מתארת תמר וצוחקת.

תמר הסכימה להיפגש שוב, ואחרי שתי פגישות נוספות - השניים התארסו למזל טוב. היום הם נשואים והורים למשפחה ברוכת ילדים, ועד היום, המשפחה של יוסי אוהבת להזכיר לו שהם הכירו את תמר כמושלמת הרבה לפני האירוסים, בזכות העובדה שכל שידוך שהוצע לו הסתיים ב'אבל היא לא מוצלחת/חכמה/נעימה כמו תמר...'

 

לא מקבלים החלטה בלחץ

"נפגשנו בראש חודש אדר", מתארת אורטל, "מהפגישה השנייה נכנסתי ללחץ, כי ידעתי שאבי רצה מאוד מההתחלה. בפגישה השלישית הבנתי שזה רציני והתחלתי להילחץ, וכל פגישה מאז, כשהיו שואלים אותי איך היה, הייתי אומרת שאני לא יודעת. חודש אחר כך, הורדתי את השידוך בלב כבד, כשממש לא הייתי שלמה עם ההחלטה.

"לא הצלחתי להחליט אם אני רוצה או לא. הפריע לי שמבחינה חיצונית הוא לא היה משקיע יותר מדי בעצמו, מבחינתו העיקר שהחליפה שלו היתה נקייה וזהו. גם הזקן שלו הפריע לי. מבחינת המשפחה שלי, פחדתי ממה שיגידו, כי בעלי הוא טיפוס עדין, ביישן ורגיש ובמשפחה שלי ציפו ממני להביא מישהו כריזמטי ובולט יותר, וחששתי שלא יקבלו אותו.

"באיזשהו שלב, התייעצתי עם הרבנית במדרשה שלמדתי בה, והרבנית אמרה לי שבינתיים נוריד את השידוך, ומקסימום, במקרה הכי גרוע תמיד אפשר להחזיר את זה בעתיד. היום, במבט לאחור אני מבינה שאלה היו דברים חיצוניים לא רציניים באמת, ממש שטויות. מאז תמיד אני אומרת לחברות שלי, שבפגישה הראשונה אמנם מתרשמים מהחיצוניות, אבל שזו לא המילה האחרונה, כי ההלם, ההתרגשות ועוד גורמים משפיעים, והרבה פעמים בפגישה שניה או שלישית דברים ממש משתנים לטובה.

לאחר חודשיים של מחשבה, החליטה אורטל להחזיר את השידוך. "התייעצתי עם רב, כי כל הזמן הרגשתי חרטות שאולי עשיתי טעות. הרגשתי שמאז שהכרתי אותו, הצעות אחרות פחות מעניינות אותי. הפעם, כשנפגשנו, הרגשתי שאני הרבה יותר יודעת מה אני רוצה, והרבה פחות לחוצה לקראת הצעד של חתונה. גם הצוות במדרשה מאוד כיוון והרגיע אותי.

"היום הוא התחיל לגדל יותר זקן וזה כבר ממש לא מפריע לי", היא צוחקת. "זה הכל דמיונות של לפני. הרב של בעלי בישיבה תמיד אומר, שלפני החתונה נשים מחפשות את 'הרב חיים נאה', כלומר בחור שיהיה נאה; אחרי האירוסין את 'רב חיים מבריסק', כלומר בחור חכם ורציני בלימוד; ואחרי החתונה את 'הרב חיים עוזר', כשהכוונה למישהו שיעזור ויתמוך בהן".

כיום אורטל ואבי נשואים כבר שנתיים וחצי, הורים מאושרים לילדה מתוקה.

* * *

איזה מסר יש לכם לאחרים, שנמצאים בעיצומו של תהליך שידוכים, מהניסיון האישי שלכם?

"אני זוכרת ששמעתי סיפור על בחור, שנפגש עם מישהי, שבפנימיות שלה ממש התאימה לו, אבל היתה פוזלת, וזה הפריע לו", מתארת אורית אהרוני. "הם הלכו להתייעץ עם אחד מגדולי ישראל, ששאל אם היא מוכנה לעשות ניתוח אחרי החתונה, כדי לתקן את הפזילה, והיא הסכימה. אבל אחרי החתונה נאלצו לדחות את הניתוח, כי היא היתה בהריון. אחרי הלידה, היא הזכירה לו את הניתוח, והוא אמר שכבר אין צורך, כי הוא אוהב אותה בדיוק כמו שהיא. צריך לדעת שדברים מתגמדים עם הזמן, גם דברים חיצוניים, כמו גובה, מראה, צבע עור – זה דברים שאחר כך, כשיש קשר טוב, כימיה, שפה משותפת, אם אתם באים ממקום שכן רוצים לבוא אחד לקראת השני – הדברים החיצוניים באמת מתגמדים ונעלמים ברקע".

"המסר הוא די פשוט", מוסיפה גם תמר. "תנו צ'אנס שני אם היתה התאמה בסיסית בסיבוב הראשון. גם אם האדם שמולכם הוא לא בדיוק מה שחלמתם עליו, מי אמר שמה שאתם חושבים שטוב לכם, הוא באמת הכי טוב לכם? המון פעמים אנשים באים עם תבניות מובנות של מה שהם מחפשים, ולא מבינים שלה' יש תכניות אחרות, טובות יותר בשבילם. מלבד זאת, גם אם אתם מודאגים כי לא נפגשתם עם כל כך הרבה כדי להשוות – תגידו תודה. איכות של מועמד פוטנציאלי בודקים לא דווקא בהשוואה לאחרים, אלא בזכות עצמו. אם נחכה שניפגש עם עוד כמה כדי להבין שהשידוך הזה היה טוב לנו – אנחנו עלולים לפספס את הרכבת. טוב לכם ביחד עכשיו? חבל לוותר".

ובניגוד לתמר, אורטל דווקא חושבת שמי שמתלבט – לא צריך למהר להחליט, ובמקרים מסוימים אפשר, ואפילו צריך, להוריד את השידוך, כדי לשקול את הדברים בלי לחץ. "בזמן שהורדתי את השידוך, הבנתי שפחדתי דווקא כי כן הרגשתי שזה יכול להיות בעלי. המרחב שנתנו לי, כשידעתי שאני לא בלחץ, השפיע עליי פסיכולוגית וגרם לי לשקול את זה בצורה הגיונית ולהבין כמה אנחנו מתאימים. הרבנית תמיד אומרת, שכשבנות מגיעות לרגע האמת הן מקבלות רגליים קרות, וזה נורמאלי. במקרים רבים, הספקות והחששות לא נעלמים עד החתונה באופן טבעי, כי זה ידוע שיש יצר הרע חזק בזמנים האלה, ואם זה לא חשש שיש לו בסיס מהותי – לא צריך להתרגש ממנו".

עוד היא מוסיפה, שלמרות החשיבות של פרמטרים אחרים, העניין המהותי ביותר שיש לתת עליו את הדעת במשודך הפוטנציאלי – הוא בעיקר מידות טובות. "אחרי שאתה עובר את זה, אתה מבין כמה זה נכון שרק המידות של הבן אדם שלצידך חשובות, ולא צריך שום דבר יותר מזה", היא מדגישה. "אני זוכרת שכשהתלבטתי על השידוך, אמרתי לרבנית שהוא רגיש מדי, והיא אמרה לי: 'גבר, כמה שהוא יותר רגיש – זו מתנה, וזה יותר פלוס בשבילך', ורק אחרי החתונה הבנתי כמה היא צדקה, כי אישה צריכה את הרגישות הזאת. ברור שחשובה גם הכימיה והמראה החיצוני, אבל עם מה שאתה חי - זה רק המידות של הבנאדם. קשה לי להגיד את זה לבנות בשידוכים, כי גם אני הייתי שם, אבל זו האמת. אנחנו חכמים אחרי מעשה. לרוב בנות יותר מחפשות באופן טבעי מחפשות בחור שהוא טיפוס יותר גברי, קשוח וכריזמטי – אבל בחיים האמיתיים, כשאתה בונה בית, זה משהו אחר לגמרי, ורגישות זאת תכונה מאוד מהותית ונדרשת".

ואולי דווקא בגלל שהיא מבינה שלא כל אחד זוכה לסיפור כמו שהיא זכתה לו – שרה מנסה ללמד זהירות. "היום אני נבהלת מהמחשבה שיכולתי לפספס את בעלי", היא מתארת. "אמרתי 'לא' לאדם כל כך מיוחד, בלי לדעת בכלל על מה אני מוותרת, ואם לא ה' שריחם עליי – אפילו לא הייתי זוכה להזדמנות שנייה. אל תסמכו רק על החושים שלכם, תרבו בתפילות ותמיד תשתדלו לתת עוד צ'אנס לזה שעומד מולכם לפני שאתם מורידים, כדי להכיר אותו באמת. אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה אתם מפספסים, ויש הרבה הפתעות בתחום הזה, זה בטוח".