"לא חלמתי שהמשפחה תהיה בחופה"

באותו ערב בלתי נשכח, ג בתמוז, באולמי "התחלות" בחולון, מול כ-250 אורחים, שירה עצמה את עיניה מתחת לחופה, ופלטה אנחת רווחה. מאחוריה היו חודשים לא פשוטים, ולצדה עמד בחיר לבה דניאל, אותו הכירה דרך שירות השידוכים של אתר הידברות. "כשדניאל פסע לקראתי כדי להוריד את ההינומה, התרגשתי מאוד", היא מספרת. "נזכרנו בכל התקופה שעברנו ביחד. עברנו המון בחמישה החודשים האחרונים, ובשבוע שלפני לא יצרנו כלל קשר אחד עם השנייה. אחרי חודשים כל כך אינטנסיביים ושבוע של נתק מוחלט, חיכיתי ליום הזה, לרגע הזה, כדי להגיע למנוחה ולנחלה של שנינו כזוג נשוי. כשראיתי אותו צועד לכיווני, היה קשה לי להאמין שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

דניאל שפי (32) ושירה פנחסוביץ (28) הם הזוג הרביעי שמתחתן לאחר היכרות דרך שירות הכרויות לדתיים, של ארגון הידברות. הוא מוזיקאי המגיע מרקע של מוזיקה קלאסית, היא מורה במקצועה שבאחרונה סיימה את לימודיה וכיום מחפשת עבודה. שניהם בעלי תשובה, שניהם התחזקו דרך אתר וערוץ הידברות, וכיום הם מתגוררים ביישוב חשמונאים. לכאורה, סיפור היכרות סטנדרטי. בפועל, מאחורי שני הצעירים הללו עומדת התמודדות לא פשוטה, ביחד ולחוד.

שפי החל לחפש שידוך רק לפני כשנה. עד אז הוא עדיין סחב מעל גבו את ההתנגדות שלו להקים בית - התנגדות שהחלה אצלו עוד בעידן החילוני. "באתי מרקע קצת פציפיסטי, למרות שאני עצמי הייתי די שמרן", הוא מסביר. "אבל החברה שאיתה הייתי מתרועע היתה פציפיסטית ברובה. לכן הייתי קצת נגוע, קצת תלוש כזה. כחילוני לא רציתי להתחתן בכלל, היה לי מאוד קשה עם ההתחייבות הזו. התחלתי להתחזק לפני 12 שנים, כאשר חבר טוב שלי מהאקדמיה למוסיקה חזר בתשובה והותיר אותי בהלם מוחלט. למרות התפיסה החילונית האנטי-דתית שהייתי שרוי בה אז, הוא הצליח לסחוף אותי לכיוון של להיפתח ולשמוע על יהדות. התחלתי להאזין לקלטות וללכת לשיעורי תורה והרצאות של הרב אמנון יצחק ושל רבנים שונים מארגון ערכים. ערוץ הידברות עדיין לא היה קיים באותה תקופה, אבל תוך זמן קצר הכרתי גם את הרב זמיר כהן, והתחברתי להרצאות שלו ולספריו. בהדרגה השתחררו לי כל אמות-החשיבה והקבעונות הסכמטיים לגבי היהדות כדת פרימיטיבית. פתאום הבנתי לתדהמתי שאני עצמי חייתי בשקר. הגעתי להבנה שהיהדות אוחזת באמת, בהיגיון ובהתבוננות נכונה ובריאה לחיים".

שני דברים עיכבו את דניאל בתהליך התשובה שלו - שמירת השבת והיעדר הרצון להתחתן להקים בית נאמן בישראל. "אבל ברוך השם, לפני שנתיים חזרתי ממש בתשובה", הוא מספר בהתלהבות. "היתה לי פתאום תנופה רוחנית אדירה, בלתי-מובנת, מאהבה, מגעגועים, ורצון להקיף את עצמי ביותר תורה. התחלתי ללמוד בכולל, וזה כשלעצמו עזר לי להתגבר על שני המעצורים האלה. התחלתי לשמור שבת כשעברתי לחשמונאים, וגם החלטתי למצוא שידוך ולהתחתן".

שירה, לעומת בעלה הטרי, החלה בתהליך התשובה שלה לפני כשבע שנים, לאחר שנחשפה להרצאותיו של הרב זמיר כהן בערוץ המקומי. "לא הייתה לי בזמנו שום זיקה ליהדות, הייתי חילונית לכל דבר", היא אומרת. "לאורך 2-3 שנים התחלתי לקחת על עצמי דברים קטנים יחסית - ברכות השחר וברכות על אוכל. אבל עדיין, הלבוש וסגנון החיים היו חילוניים. לפני שלוש שנים וחצי חברה טובה הציעה לי לבוא איתה לשיעור במדרשה. מאז הגעתי לשיעור פעמיים-שלוש בשבוע, אבל עדיין לא שמרתי שבת ולא קיימתי ממש מצוות. ההתחזקות היתה מאוד הדרגתית. בהמשך התחלתי לשמור שבת בהתלהבות, ללכת לבית הכנסת ולקיים יותר ויותר מצוות. במשפחה קיבלו בהדרגה את השינוי שעבר עליי, למרות שזה לא היה פשוט מבחינתם. במקביל החלטתי גם לשמור נגיעה".

אביה של שירה נפטר לפני 20 שנה ממחלת הסרטן, כשבתו הקטנה היתה רק בת 8. האירוע השפיע עליה רבות לאורך החיים, היא מספרת, כאשר עלו בקרבה שאלות רבות, שהלכו והתחדדו עם תחילת ההתחזקות. בסופו של דבר היא קיבלה את התשובות על כך, ועל סוגיות רבות במהות החיים. "התחלתי להבין את משמעות החיים, למה הנשמות שלנו מגיעות לעולם וכן הלאה", היא מספרת. "תוך כדי ההתחזקות התחלתי לעשות דברים לעילוי נשמת אבא שלי. חשבתי מה יגרום לו נחת, ובכלל חשבתי תמיד איך אנחנו צריכים לגרום נחת להורים, בין אם הם חיים ובין אם הם מתים. זה השפיע עליי מכל מני בחינות".

כשהחליטה שירה לצאת לשידוכים, היא נרשמה באתרים שונים, אבל לדבריה, תוך זמן קצר איבדה אמון באותם אתרים, מאחר ולא היתה בהם מערכת פיקוח, שלא לדבר על שמירת נגיעה כתנאי לחברות באתר.  "הידברות נראתה לי כאופציה הכי אמינה ורצינית. זה הרי ארגון מוכר וידוע. מיזם ההיכרויות, שאליו התוודעתי לראשונה דרך הניוזלטר השבועי הידברות סופשבוע, הושק בפיקוח רבני הארגון, ובעיקר מצד כבוד הרב זמיר כהן, אשר מילא תפקיד חשוב בהתחזקות שלי. בכלל, אתר הידברות שימש כבר מתחילת הדרך כבית הרוחני שלי. בהדרגה הפסקתי לצפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים, ושאבתי יותר את התוכן והערכים מהידברות, מהמדרשה שלי, משיעוריו של הרב אמנון יצחק ומאתרים תורניים אחרים. אורח החיים שלי החל ממש להשתנות. היו לי חששות והתלבטויות, איך להסביר ואיך להציג את הדברים בבית, אבל הכרתי גם חברות במדרשה, ועזרנו אחת לשנייה, שיתפנו אחת את השנייה".

שירה נרשמה למאגר של הידברות, קיבלה לא מעט פניות ושלחה מספר פניות בעצמה, אבל אף אחד מהקשרים לא התרומם. בסופו של דבר, לאחר השיחה הראשונה עם דניאל, הבינה שיכול להיות שזה זה.

"הרצאות רבות בנושא ששמעתי באתר הידברות ובאתרים תורניים אחרים, עודדו אותי להירשם למאגר שלכם", מעניק דניאל את הצד שלו בסיפור. "לאט לאט הרגשתי שאני מוכן לקפוץ למים הקרים, ולתת לעצמי צאנס. ובאמת, נרשמתי לאתרים שונים של שידוכים, והתחלתי לצאת לפגישות. משירות השידוכים של הידברות היו לי כמה הצעות, ובשלב מסוים הכרתי את שירה. מה שהכי מיוחד במאגר של הידברות הוא שהיו בו הרבה בחורות פוטנציאליות שהיו יכולות להתאים לי - כלומר בעלות תשובה ומתחזקות".

הפגישה הראשונה של דניאל ושירה נערכה בתחנה המרכזית בתל אביב, והיא היתה אפופת התלהבות משני הצדדים. "היתה הרבה התלהבות כי דיברנו על התורה והאמונה - דבר שלא יכולתי לדבר עליו עם רוב הבחורות שאני מכיר, קולגות מהעבודה וכו", מספר דניאל. "ראיתי שהיא נמצאת באמת בראש שלי. אחרי שבוע נפגשנו שוב, והבנתי שמצאתי סוף-סוף מישהי בראש שלי. היו לנו שיחות טלפון ארוכות על מה שמעניין אותנו. אחר-כך גילינו התאמה גם בנושאים אחרים - תרבות, השקפת-עולם ואפילו רקע משפחתי. כל אחד מאיתנו עבר רקע משפחתי לא פשוט. למשפחה שלה לא היה טבעי לקבל אותה ואותי כזוג דתי ששומר נגיעה ומחליט להתחתן בחתונה דתית ואחרי כמות לא גדולה של פגישות, ואילו מהמשפחה שלי הייתי מנותק כמעט לגמרי...".

דניאל לא שמר על קשר עם משפחתו ב-13 השנים האחרונות, בעקבות סיבות אישיות שונות. "בעצם חייתי לבד לאורך כל השנים האלה", הוא מספר. "לקראת החתונה, כשבני המשפחה של שירה הבינו שההורים שלי ככל הנראה לא יהיו בחתונה, הם פעלו בכל מני דרכים כדי לברר מה קורה ולהחזיר את הקשר לפסים נורמליים. עברנו תהפוכות בחודשים האחרונים, אבל בסופו של דבר יצאה מהמהלך ברכה גדולה, מפני שעל ידי זה חזרתי להיות בקשר עם ההורים. בכלל, במהלך השנים הסתבר שאבא שלי התחזק, אח שלי חזר בתשובה, וגיליתי שיש לי בעצם משפחה דתית. כך הקשר שלי עם המשפחה - זו היתה דרך חלקה לחזור למשפחה. הכל קרה ממש בנס ובהשגחה פרטית. מעז יצא מתוק. לא תכננתי ולא חלמתי שהמשפחה שלי תהיה איתי תחת החופה".

כיום אתם נמצאים בקשר מלא?

"בהחלט. הקשר חם ומצוין. עשינו שבתות אצל ההורים, שהיום הם גרושים, ובהמשך התראיתי גם עם המשפחה המורחבת של אבא, שגם ממנה הייתי מנותק לחלוטין. בתחילת הקשר המחודש ניהלתי שיחה עם אמא שלי, שבה דיברנו ארבע שעות, והכל יצא החוצה תוך כדי התרגשות ובכי. היא סיפרה גם עד כמה אבא שלי מתגעגע וחושב עליי".

בהמשך נפגש דניאל גם עם אביו, ותוך כדי גילה שהוריו פעלו למענו לא פעם מאחורי הקלעים, במהלך השנים. "לאורך השנים הייתי בקשר רק עם סבתא שלי, שמדי פעם הביאה לי סירים של אוכל. עכשיו הסתבר שאמא שלי הכינה את האוכל, והעבירה לסבתא שלי על מנת שתתן לי", הוא מספר בהתרגשות. "בנוסף לכך, הסתבר לי שתפילין שקיבלתי מהרב סגל, ראש ארגון הגמ"ח עזר מודיעין, נרכשו בכלל על ידי אבא שלי. באותה תקופה הרב שאל אותי אם אני מניח תפילין. עניתי לו שהייתי שמח להניח, אבל אין לי כסף לרכוש. אחרי כמה שבועות הוא דפק אצלי בדלת ואמר אתה זוכר את השיחה האחרונה שלנו? הנה תפילין וציצית עבורך. מאותו יום כבר לא יכולתי שלא להניח. רק עכשיו גיליתי שאבא שלי היה בקשר עם הרב סגל, הוא שמע מהרב שאין לי תפילין, והחליט לרכוש בעצמו. בפגישה איתו, כשאבא שלי סיפר לי על כך, ירדו לי דמעות מהעיניים. זו רק אחת מהטובות היחידות שנעשו לי בתקופה הזו". 

ועכשיו אתה מרגיש שהכל חזר למקומו?

"ודאי. עם כל-כך הארת פנים מהקב"ה, הרגשתי שהכל התמרק. הכל יצא החוצה, ובכלל, ההורים שלי השתנו מאוד במהלך השנים. ראיתי איך הם התגעגעו אליי. זה פשוט זיכך את הנפש, המיס את הלב וריכך את כל הפצעים של העבר. באיזשהו מקום הרגשתי שאני נמצא באטמוספירה אחרת. והכל, כמובן, בזכות ההיכרות שהחלה בהידברות".

צילום: "הצלם שלנו", יעקב אלברשטיין