"התרשמתי ממנה מאד, דווקא בגלל שהיא על כיסא גלגלים"

ליאור, בת 23, היא נכה על כיסא גלגלים, אך עובדה זו לא מונעת אותה מלעבוד כמנהלת מועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים, ללמוד לתואר במנהל ומדיניות ציבורית, ולמצוא את הדרך לעשות הכל, לשאוף להגיע רחוק. עובדה זו מעולם גם לא הביאה אותה לאיזושהי תחושת נחיתות או רחמים עצמיים, ואף כשנרשמה ל'שבע ברכות', היא ציינה זאת בכרטיסה במפורש. "אמא שלי לא ויתרה לי מעולם, אלא תמיד אמרה שיחד עם הנכות, אני יכולה לעשות את הכל", מספרת ליאור. "כילדה, אני זוכרת פעמים בהן התלוננתי שקשה לי, אבל היא לא הרימה ידיים, ועזרה לי להתמודד בכל זאת. כיום אני יודעת שהיא הרימה אותי למקום מלא בביטחון עצמי, עם ידיעה ברורה שיש ביכולתי להגיע רחוק, בלי עיכובים וחששות, וגם ההחלטה להקים מועדונית עבור ילדים עם צרכים מיוחדים הגיעה דרך צורת הסתכלות זו. שמעתי מאמי על חוסר במועדונית כזו במועצה אזורית שדות נגב, והחלטתי להרים את הפרויקט, בסיוע ראש המועצה, כדי שיהיה לילדים אלה זמן חוויתי לשעות אחר הצהריים".

עוד לפני שפגשה ליאור את צחי דרך "שבע ברכות", היא קיבלה הצעות שידוכים שדעכו לבסוף. "חלק מההצעות היו של אנשים נכים, בהן הרגשתי 'שווה', אך היה קשר אחד עם אדם שאינו נכה, ובו קיבלתי את התחושה שהוא קצת מעליי ועושה לי טובה", היא מתארת. "לא קל להיות במקום כזה, בו אני מרגישה שעליי להיות נחמדה ומרצה יותר, ושאינני יכולה להיות מה שאני עד הסוף, בגלל שגם הצד השני לכאורה יוצא מגדרו. בנוסף, היו לפעמים הערות פוגעות בנושא השידוכים, כמו מישהו שאמר לי 'ידעתי שתיפגשי עם נכה', מה שלכאורה הגביל עבורי את האפשרויות, ואומר שרק אופציה זו פתוחה בפניי. אני אישית חיה באופן עצמאי לחלוטין, יכולה ללדת בעזרת ה' ולהקים משפחה. וברור לי שיחד עם הנכות, כל האופציות עדיין פתוחות עבורי. בכל זאת, לא קל במצב כזה לתת אמון באנשים ובמערכות יחסים, והתחושה סביב הנושא לא תמיד הייתה כל כך נעימה. מה שהחזיק אותי הוא האמונה החזקה בה', הגב שנתנו לי הוריי המדהימים, והידיעה שאני לומדת דרך כל הקשיים, ועוברת את הדרך הזו כדי להגיע לבסוף לאדם הנכון. אחרי אחד מהקשרים, כשבכל זאת הרגשתי קצת ייאוש, החלטתי לתת לעצמי את הזמן להתמלא, לקחתי הפסקה מתקופת השידוכים, והלכתי ללמוד שנה במדרשה".

אין דבר העומד בפני השידוך

ליאור הייתה רשומה עוד קודם לאתר שידוכים נוסף, אך לא מצאה בו את מקומה. "הרגשתי שהמצב שם לא מספיק צנוע, ושקשר אמיתי כנראה לא יגיע ממקום כזה. לעומת זאת, לאחר שסיפרה לי חברתי על 'שבע ברכות' והציעה לי להירשם אליו, גיליתי מקום נקי בהרבה, עם סגנון אנשים שבאמת יכול להתאים לי. הדבר המדהים הוא, ששבועיים בלבד אחרי שנרשמתי לאתר, כבר קיבלתי מצחי הודעה". 

צחי, בן 23, חזר בתשובה לפני כ-4 שנים, ומיד אחרי השירות הצבאי התחיל לחפש את הזיווג המתאים. "בשלב מסוים, אחרי כמה שידוכים שלא צלחו, הציעה לי אמי להירשם ל'שבע ברכות'", הוא מספר. "לא כל כך האמנתי בדרך הזו, אבל החלטתי לנסות בכל זאת, מתוך ידיעה שאני משתדל, ומה שה' רוצה זה מה שיהיה. הייתי רשום לאתר במשך כמה חודשים, עד שראיתי את הכרטיס של ליאור, והתרשמתי ממנו מאד. הדהימה אותי העובדה שכמי שמתניידת על כיסא גלגלים היא עושה כל כך הרבה, ויותר מהחשש מפני הנושא, סיקרן אותי לפגוש אותה ולראות איך היא באמת מסתדרת".

החיבור והכימיה בין השניים הורגשו כבר מההתחלה, ולאחר כמה חודשים, הגיעה ההחלטה על חתונה. "צחי ראה את מי שאני באמת, ונושא הנכות כלל לא הפריע לו. לידו הרגשתי תחושה שלימה לגמרי, ושאינני צריכה להתנצל על מה שאני, או לחשוש שמא אני לא מספיק טובה", אומרת ליאור. "ההיפך הוא נכון, שכן הוא רק משדר הערכה כלפי כל מה שאני עושה, ויחד אנחנו מגיעים גם למקומות שאינם נגישים לנכים, בלי לחוש את המגבלה". גם צחי מצידו מביע שמחה גדולה על האישיות המיוחדת שמצא. "התרשמתי מאד מכך שעם הנכות, ליאור הגיעה למקום בו היא נמצאת כיום, ואני מאד מעריך אותה על כך. מעבר לזה, אני מקבל ממנה הרבה פירגון וחיזוקים, ויש לנו רצון לבנות בית יהודי אמיתי".

צחי, איך לא נרתעת מכך לכתחילה? ומה אמרו בסביבה על הבחירה שלך?

"יחד עם החזרה בתשובה, עברתי שינוי גדול מאד והתחלתי לראות דברים אחרת בעולם. מעולם לא שללתי אנשים עם צרכים מיוחדים, אך נראה לי שמאז, המקום המכיל והמקבל התפתח אצלי אפילו יותר. כמובן שחשבתי ברצינות על המשמעויות של הנושא, וגם דיברתי על כך עם אנשים נוספים, אך הגעתי להחלטה שבשביל לזכות בליאור, אני מוכן להיכנס לקשר הזה בכל הכוח ולהקים איתה בית נאמן בישראל.
"לגבי אנשים מסביב, היו כאלה שקצת נרתעו בהתחלה ולא הבינו איך אני עושה זאת, אבל ברגע שהכירו את ליאור הכל השתנה, והדברים התקבלו ברוח טובה. אני משתדל לענות לכל מי שמבקש הסבר או שואל שאלה, ולמי שרק מחפש להעיר, אין צורך להכביר במילים גם ככה. ברוך ה' בסופו של דבר הסביבה תומכת".

מה יש לכם לומר על "שבע ברכות"?

"לא האמנתי בדרך הזו, והעדפתי למצוא את הזיווג שלי בדרכים אחרות", אומר צחי, "זו האופציה האחרונה שחשבתי עליה, אבל עשיתי השתדלות. בכל מקרה, מדובר באתר מיוחד במינו, לא כמו איזה פייסבוק או אינסטגרם, אלא משהו נכון יותר, שבאמת אפשר למצוא את השידוך דרכו. סיפורים שקראתי על אנשים גרושים, למשל, או רחוקים טכנית אחד מהשני, שהצליחו להשתדך דרכו, בהחלט נגעו בי, ואני מעריך מאד את ההחלטה להקים ולתחזק אותו".

"לי אמרו אנשים להתרחק בכלל מאתרי היכרויות, מכיוון שלא יודעים מי באמת נמצא מאחורי המסך, ודבר זה עלול לפגוע בי", מוסיפה ליאור. "אבל אני לא רציתי להרים ידיים, וכשסיפרה לי חברתי על 'שבע ברכות', באמת התרשמתי מהאנשים שראיתי בו, והחששות לגביהם היו פחותים בעיני מאשר בכל אתר הכרויות אחר. לבסוף מצאתי שם מהר מאד את צחי, שהוא בחור מדהים ומיוחד, ונותר לי רק להודות למקימי האתר, וכמובן לקב"ה ולהוריי".

לסיום, מה תרצו לומר לבעלי צרכים מיוחדים שמחפשים את זיווגם?

ליאור: "אני רוצה לומר שאין דבר העומד בפני הרצון, אלא הכל אפשרי. שכדאי לא להתייחס למי שאומר דברים מחלישים או מנסה להוריד אותך. לחברה יש כל מיני סטיגמות, אך בפועל הן לא תמיד נכונות, וצריך לדעת לא להתרגש מהן, ולא לשים את עצמנו בתוך תבניות מגבילות".

"ה' הוא זה שמזווג זיווגים", מוסיף צחי, "וגם אם בהתחלה האדם שמולך נראה קצת אחרת, כדאי לא להסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. אני מצאתי בליאור שאיפות גדולות והתאמה מדהימה, וגם אם היא נראית מבחוץ קצת אחרת, לפעמים דווקא החסר יכול להשלים את האדם שנמצא מולו. באופן כללי - אין ייאוש בעולם כלל, והיום אני ממליץ גם לחברים שלי להירשם ל'שבע ברכות'".